מחצית השקל על אורח חיים תצו:א

(ס"ק א) ומנדין. כו' דכל דבר כו' הם דברי הר"ן פ' מקום שנהגו דאמרי' שם נתן בר אסי' אזיל חוץ לתחום בי"ט שני ושמתי' ר' יוסף והקשה הר"ן דמהכא משמע דמאן דעבר אדרבנן מנדי'. ואלו בפ' כירה אמרי' המבשל בחמי טבריא בשבת דליכא רק איסור דרבנן לוקה מכת מרדות ותי' דבמלתא דהוי עיקרו דרבנן כגון חילול יו"ט שני. דכי עקר לי' עקר לכולי מצוה כה"ג משמתין לי' דהוי עבירה חמורה. אבל מבשל בח"ט דעיקר איסורו דהיינו באש דהוי דאורייתא. א"כ אי עבר ובישל בח"ט. מ"מ עיקר המצוה דהיינו בישול באש במקומה עומדת ולא עקר לכל המצו' די במכות מרדות עכת"ד מזה מוכח דאפי' לא עבר בי"ט שני כ"א שבות מ"מ מנדין דהא תחומין קי"ל דהם דרבנן ואפ"ה שמתוהו:

ובש"כ שם שהקשה ע"ד הרב"י. מ"מ מבואר מדברי הרב"י שם דהמפקפק בא' מדברי סופרים חמיר מעובר ע"ד חכמים. וב"י ס"ס תקכ"ד כתב שמלקין ומנדין וכתב הפר"ח דו' של ומנדין היא וא"ו המחלקת. ואו או קאמר או מנדין או מלקין והכל לפי ראות עיני הדיין כפי חומר העבירה וכפי האדם ואפי' הוזכר בגמ' מנדין הרשות ביד הדיין להלקות. וכן אפי' הוזכר בגמ' מלקין רשאי הדיין לנדות וחולק על ר"ן הנ"ל והסכים עמו לדינא הפר"ח: