מחצית השקל על אורח חיים תצה:י

(ס"ק י) וא"ל שירשום כו' ומדברי ב"י משמע דס"ל כר"א כו' דתנן דף ל"ד ועוד אר"א עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר וחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן ופירש"י דמיירי בגרוגרת וצמוקים דחזי ולא חזי דאיכא אנשי דאכלי להו ואיכ' אנשי דלא אכלי להו. והם צריכים הזמנה ומהני להו הזמנה דאי לא חזי כלל לא מהני הזמנ' דהוי כאלו הזמין אבנים. ואי חזי אע"ג דאין הבעלים יודעים אין צריכים הזמנה כדאי' דף כ"ו ע"ב. עוד כתב רש"י דפלוגתי' דר"א ורבנן היא דר"א ס"ל יש ברירה. ורבנן סברי אין ברירה ולכן צריך שירשום ורי"ו פסק כר"א וממנו נובע הגהת רמ"א דא"צ שירשום. והרב"י בסי' תקי"ח הבי' דברי הרמב"ם דפוסק כחכמים ותמה עליו. דהא טעמייהו דרבנן דל"ל ברירה וכיון דקי"ל כרבנן יש ברירה ראוי לפסוק כר"א והניח בצ"ע ומזה שפט רמ"א דהכרעת הרב"י דלא כהרמב"ם אלא כרי"ו דפסק כר"א:

ולי צ"ע דהא התו' כו' ד"ה ואומר כו' וז"ל מקשה בירושלמי כו' דמחלפי שיטתיי' דב"ה כדלעיל (דף יו"ד) קאמר דאומר מכאן אני נוטל למחר סגי והכא קאמר דבעי' שירשום וי"ל דשאני הכא דאקצינהו בידים עכ"ל ודברי התו' צ"ב וכן העיר מהרמ"ש ופר"ח דהא דף יו"ד תנן בש"א לא יטול יוני שובך אא"כ נענע מבע"י ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל ע"כ לשון המשנה וא"כ איך כתבו התוס' דב"ה ס"ל דאם אומר מכאן אני נוטל סגי וגם לפ"ז דס"ל לב"ה דבעי למימר זה וזה אני נוטל לא קשה מידי מחכמים דהכא דזה וזה אני נוטל הוי כמו שירשום וצ"ל דהתוספות וירושלמי אולי לאוקימת' דרבא לעיל שהקשה לעיל הש"ס לב"ה ל"ל למימר זו"ז אני נוטל אם יאמר מכאן אני נוטל סגי אע"כ צ"ל דמה"ט ס"ל דמכאן אני נוטל אסור דל"ל ברירה. והא שמעי' לב"ה בעלמ' דאית ליה ברירה. ומשני רבא לעולם לב"ה א"ל ברירה. והכא דלא מהני באומר מכאן אני נוטל. לא משום ברירה אלא שמא למחר יטלטל יוני' שהיה סובר שהם ימצאו שמני' וימצאו שהן כחושים ויקח אחרים תמורתן א"כ למפרע טלטל הראשונים שהן מוקצים עכת"ד רבא מוכח מזה דאי לאו חשש שמא ימצא כחושים ויהיה מטלטל מוקצה הוי סגי באומר מכאן אני נוטל ולא הוי צ"ל זו"ז אני נוטל כיון דא"ל ברירה והתוספות לא היו מפרשים כפי' רש"י דמיירי בחזי ולא חזי (ובזה נתיישב קושית מהרש"א לרש"י אליבי' דהתוס') אלא פי' מוקצים שהניחם באוצר או העמידם לסחורה דכה"ג ל"ל דלמא מטלטל ושביק כמו דחיישי ב"ה גבי יונים וכמ"ש הרב"י בסי' תקי"ח בשם הכלבו. ובזה העתיקו התוספות שפיר דלעיל קאמר ב"ה דאומר מכאן אני נוטל כי ר"ל כמו בנדון דהכא דל"ל דלמא מטלטל ושביק כו' מודה ב"ה דסגי באומר מכאן א"נ כיון דא"ל ברירה וכאן אמר דבעי' שירשום וע"ז תי' התוספות שאני הכא דאקצינהו בידים ור"ל דקי"ל יש ברירה וגם ל"ל דלמא מטלטל ושביק מ"מ מוקצה כזה דאקצינהו בידים בעי הכנה גמורה. ולכן צריך שירשום. ודלא כפי' רש"י דפליגי בברירה:

ועוד דהרמב"ם כו' והוא קושיית הרב"י לרמב"ם כמ"ש לעיל:

וכ"כ התוספות סוף הפ' דף ל"ה ד"ה שבת כו':

ועוד נ"ל דבפירו' דחזי ול"ח כו' ר"ל דרמ"א מיירי באצר של פירות דלא שייך גבייהו דלמא מטלטל ושביק כו' כנ"ל תלי' הדין בשקל' וטרי' של רמ"א אבל רי"ו שממנו נובעי' דברי רמ"א הובאו דבריו בב"י סי' תקי"ח. והוא פסק בפי' אפי' בחזי ול"ח אין צריך שירשום. עז"כ דכה"ג לדידן דקי"ל כב"ה גבי יונים וכאוקימת' דרב' ודאי בעי שירשום דהא גם בחזי ול"ח א"ל דלמ' מטלטל ושביק כו':