מחצית השקל על אורח חיים תעז:ב

(ס"ק ב) בלא ברכה דאתכ' כו' ר"ל דהא קי"ל ר"ס קע"ט דאפי' לא אמר רק הב לן ונברך אם ירצה לאכול צ"ל ולברך. מ"מ הא כתב שם סעיף ב' דאורח הסמוך על שלחן בעה"ב אפי' אמר האורח ה"ל ונברך לא הוי היסח הדעת ועז"כ דבליל פסח אתכ' דרחמנא כו' דאפי' אמר ה"ל ונברך ל"מ היסח הדעת אולם שם בסי' קע"ט לא כתב באורח דלא הוי היסח הדעת כ"א באומר ה"ל ונברך אבל נטל ידיו אינו מבואר שם. ומשמע דאפי' באורח הוי היסח הדעת והכא אפילו נטל ידיו א"צ לברך י"ל דהתם הטעם לפי מ"ש מ"א שם ס"ק ג' דאם בשעת אמירת ה"ל ונברך הסיח דעתו בבירור. אפי' בארח הוי היסת הדעת ולכן בנטל ידיו הוי היסח הדעת בבירור:

משא"כ אתכא דרחמנא בכל ענין לא הוי היסח הדעת. דאין תלוי בדעתו דהא צריך לקיים מצות ה' ובודאי השכחה גרמה לו ליטול ידיו ולא הסיח דעתו לגמרי:

וב"ח כ' בשם רש"ל דלא יאכלנו והוא דעת בה"ע וכתב הב"ח הטעם דאם נזכר לאחר שבירך בהמ"ז ועדיין לא בירך בפה"ג אין לעשות כמ"ש בש"ע דלא יברך על הכוס ויטול ידיו ויברך המוציא כו' דא"ל דמעיקרא הכי תיקין בסתם שיברך בפה"ג על כוס ג' לאחר בהמ"ז אע"פ שלא גמר האכילה. דמברך על מזונו סתמא קתני ואם יברך על הכוס ואחר אכילת האפיקומן שוב יברך בהמ"ז על הכוס מוסיף על הכוסות וכן אפי' בהב לן ונברך לא יאכל. אפיקומן דהא איכא למ"ד סי' קעט דאפי' בה"ל ונברך אסור שוב לאכול אפי' רוצה לברך המוציא עד שיברך תחלה בה"מז על מה שכבר אכלו ואם יעשה כי יצטרך שוב לכום בהמ"ז כנ"ל לכן טוב שלא יאכל אפיקומן ויסמוך על מצה שאכל תוך הסעודה אע"ג דלא קי"ל הכי בה"ל ונברך כמ"ש לעיל סי' קעט מ"מ מה לנו להכניס א"ע במחלוקת הפוסקים ע"ש: