מחצית השקל על אורח חיים תעו:ב

(ס"ק ב) אכילה כו' ב"ח סי' תע"ז ס"ק ה' באמת הם דברי התו' בפסחים דף ק"ז ע"ב ד"ה דלמא כו' אלא שהתו' כתבו דבריהם לענין פסח. והב"ח הוסיף דגם באפיקומן שהוא זכר לפסח הדין כן:

כ' ב"י כו' ופושעים יכשלו בם ואם קץ כו' לכאורה האי ואם קץ כו' הוא פירוש לדברי רוקח דלפום ריהטא דברי הרוקח הם נגד דברי הש"ס דנזיר דף כג ע"א:

דאמר רבה בב"ח אר"י מ"ד כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. משל לשני ב"א שצלו פסחיהם א' אכלו לשם מצוה וא' לשם אכילה גסה זה כו' וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם. א"ל ר"ל האי רשע קרית ליה ניהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעביד. אלא משל לשני ב"א זה אשתו ואחותו עמו כו' וא"כ ניהו דהרוקח ס"ל דאפיקומן דין פסח יש לו מ"מ הא גם פסח אמרינן דאם אכלו לשם אכילה גסה לא הוי פושע אלא דלא עביד מצוה מ"ה וצ"ל דס"ל כמ"ש התו' שם ובפסחים דף ק"ז שהקשו על קושית הש"ס הנ"ל האמרי' ביומא האוכל אכילה גסה ביה"כ פטור אלמא דלאו אכילה מיקרי. ובנזיר משמע דעכ"פ יצא ידי פסח ותי' דתרי גווני אכילה גסה איכא חדא שקץ באכילה ובהאי מיירי ביומא דכה"ג לאו אכילה הוא. ובנזיר מיירי שאינו תאב כלל. ומ"מ יש לו טעם ואינו קץ בה לכן יצא. אלא דלא עביד מצוה מ"ה וצ"ל דכוונת רוקח במ"ש אל יהי כו' דאמרי' בנזיר כו' ופושעים כו' הרי דלאכילה גסה קרו פושעים וניהו דדחי ר"ל ואמר דמ"מ פסח עביד. היינו דוקא כה"ג שאינו קץ אבל היכי דקץ דמוכח במס' יומא דל"מ אכילה עליו נאמר ופושעים כו' כס"ד דהש"ס שם. וצ"ל דס"ל דה"ה דהש"ס בנזיר המ"ל דגם אכילה גסה דהתם מיירי בקץ ושפיר ק"ל פושע וכמ"ש מהרש"א בפסחים ע"ש אולם י"ל דרוקח ס"ל כתי' השני דהתו' דפסחים דהא דאמרינן בנזיר דלא הוי פושע ופסח מיהו עביד משום דאכילת פסחים לא מעכבא. וא"כ במצה דאכילתה מעכבת ואין בעשייתה מצוה כי אם האכילה ודאי הוי פושע ועיין בח"י: