מחצית השקל על אורח חיים תעג:יב

(ס"ק יב) ולא בשרש כו' מיהו לפני זה כ' כו' ופרש"י קלחים שרשים כו' ור"ת בלא שרשים כו'. ודיוקו דר"ת מדתנן יוצאים בקלח. דדוקא קלח ולא שרש והא רש"י פי' קלחי שרשים. אלא ע"כ דר"ת לא מועט אלא שרשים הקטנים המתפצלים:

מדקאמר ויוצאים בקלח כו'. כתב בס' א"ר דאין זה דיוק:

דאי משום דקתני יוצאים משמע דיעבד או בדליכא עלין. הא במתני' קתני ואלו ירקות שאדם יוצא בהן כו' חזרת כו' הרי דהמשנה כתבה על כל מיני מרור לשון יוצאים וע"כ לכתחלה משמע ואי ראייתו מדהזכיר המשנה קלחים ולא הזכיר עלים מכלל דעלים עדיפא ופשוט להמשנה גם זה אינו ראיה דהא תנן יוצאים בהן בין לחים ובין יבשים. אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלים ויוצאים בקלח שלהן. ואר"ח הא דתנן בין לחים ובין יבשים דוקא קלח. אבל עלה לח אין יבש לא. ופריך והא מדקתני סיפא בקלח שלהן מכלל דרישא דקתני בין נחים ובין יבשים בעלין מיירי ומשני סיפא פירוש לרישא הא דתנן בין לחים ובין יבשים דוקא קלח ע"כ א"כ מה"ט נקט דוקא קלח דהא קאי לפרש בין לחים ובין יבשים ולענ"ד דיוקו דמ"א מן המקשן דהוי ס"ד דרישא מיירי בעלים ובדידהו בין לחים ובין יבשים. והא דתנן יוצאים בקלח שלהן הוא דין בפני עצמו. הא דהוצרכו לפרש דיוצאים בקלחים ע"כ משום דס"ר דוקא בעלין דעדיפא יוצאים ולא בקלח. קמ"ל דגם בקלחים יוצאין וניהו דהתרצן שני ליה דסיפא לפרושי רישא. מ"מ במאי דס"ל למקשן דעלין עדיפא מקלחים לא מצינו שהתרצן חולק ומסתמא צשאר בזה סברת המקשן וכן הוא סוגיין דעלמא:

ומיהו צ"ל כזית כמ"ש סי' תפ"ו. ר"ל שיהיה כזית המבואר בסי' תפ"ו שצריך למעך החלל שבין העלין:

הקלח לכריכה. דלברכה שהיא העיקר נוטלים העלין דעדיפא: