מחצית השקל על אורח חיים תסח:ד

(ס"ק ד) מקום כו ול"נ דמנהג כו' בניהם כו' ועיין פ"ד דפסחים ד"נ ע"ב בבני בישן דהוי נהגו דלא למזיל בערב שבת מצור לצידן. ואסר ר"י גם לבניהם משום אל תטוש תורת אמך מיהו כתב הפר"ח סי' תצ"ו סעיף ז' דבני בישן אתרא הוי וכ"כ בתשובת חוות יאיר. אבל אין הבן חייב לנהוג פרישות שנהג אביו. וכ"ה בי"ד סי' רי"ד דגם בלי המקום שנהגו חומר' צריכים לנהוג חומרת האבות ע"ש אך מכל מקום צ"ב בין לתי' הרא"ם גם לתי' מ"א עדיין קשה מה בין ער"פ ובין שאר ימות השנה אי הוי כה"ג משום גדר וסייג. וא"ל דע"ז רמז מ"א במ"ש ועיין בתו' דף נ"א דהתו' שם מצד הכרח ג' מקומות דסתרי אהדדי. א' אמרו שם דברים שמותרים ואחרים נהגו בהן איסור א"א רשאי להתיר בפניהם משמע דשלא בפניהם או בפני ת"ח מותר לנהוג היתר. ובמתני' תנן נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם משמע דאפי' בפני ת"ח אסור. שלישית אמרי' פ"ק דחולין דרבי פטר בית שאן מן המעשר כי אמר שהוא ח"ל אע"ג שע"ה היו נוהגים לחייב במעשר כי סברי שהוא מא"י. הרי דאפי' בפני ע"ה התיר להם ותי' התו' דהיכי דצהגו איסור מצד טעות כמו האי דבית שאן רשאי להתיר. והיכי דיודעים שמותר ומחמירים מצד גדר אבל לא נעשה המנהג עפ"י ת"ח רק בני המדינה מצד עצמם נהגו חומרא ההיא אז אינו רשאי להתיר להם אבל בפני תלמיד חכם מותר לנהוג היתר ומ"מ נסתפקו התו' במנהג כה"ג אי רשאי להתיר לת"ח ולו' להם שמותרים הם. ובכה"ג מיירי הא דאמרינן דברים המותרים ואחרים נהגו איסור א"א רשאי להתיר בפניהם ומתני' דקתני נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם דאפי' בפני ת"ח אסור לנהוג היתר מיירי במנהג חשוב הנעשה עפ"י ת"ח ומ"מ בצנע' מותר אם לא מלאכה דא"א בצנע' כמ"ש מ"א בס"ק ז' וכן הסכים ש"ך בי"ד סי פ"ד דלא כב"ח ע"ש וא"כ י"ל דלאו דוקא ער"פ ה"ה שאר ימות השנה במנהג כה"ג אלא דמתני' קמ"ל דער"פ הוא מנהג חשוב ונעשה עפ"י ת"ח ובאמת ה"ה בשאר ימות השנה אם נהגו עפ"י ת"ח הדין כן אלא דקמ"ל דער"פ הוא מנהג ת"ח.