מחצית השקל על אורח חיים תסח:יב

(ס"ק יב) והוא כו' ומשמע בר"ן כו'. מדאמרינן שם רבב"ח כי אתי לבבל אכל דאיתר' והוא חלב שבני א"י נוהגים בו היתר ובני בבל נהגו בו איסור וכיון שדעתו לחזור לכן אכל. אע"ג דהוי מנהג חשוב שנעשה עפ"י ת"ח מ"מ בצנעה מותר. ועיילו לגבי ר' עוירא סבא ורבה בר"ה כי חזינא כסי' מיניהו וא"ל אביי שוינכו כי כותאי משמע דבפני ת"ח ניהו דבמנהג חשוב אין להתיר בפניהם. מ"מ אם עושה בצנעה ובא ת"ח אצלו ורואים אותו שנוהג היתר לית לן בה. אבל כשע"ה באים אצלו צריך לכסות הדבר לכן א"ל אביי שוינכו ככותאי ור"ל כדין ע"ה דאלו הייתם בעיניו כת"ח לא היה צריך לכסות כשנכנסתם:

כת' במהרי"ל כו' מבדיקת הקולית. ר"ל בבדיקות הריאה דיש מקומות שנוהגים חומרא בכמה דברים ובמגנצ"א נוהגים קולא באותן הדברים כי יש מחלוקת הפוסקים באותן הדברים ובני מגנצ"א פוסקים כהמקילים ובחורים הבאים לשם הם ממקומות שנוהגים חומר' ואוכלים שם מבהמות שלהם. פאנצין של בני ריינס. ר"ל דנחלקו בזה ר"א ורבינו יואל דר"א אסרו ור"י התירו וכמ"ש בי"ד סי' ס"ד סעיף ט' ונוהגים איסור כר"א אך בני ריינס נוהגים כר"י להקל. ואף שמהרי"ל היה דר בריינס אעפ"כ נהג חומר'. משום שמתקבצים כו' ול"נ מיקרי צנעא ור"ל ול"ל מחלוקת אם יהיו שם מבני העיר שמחמירים ויראו שהם אוכלים ומקילים:

ומ"מ צ"ע למה כתב דא"א בקיאים ר"ל מה בקיאות שייך בזה:

ואפשר דקאמר שאין למחות כו' ר"ל בזה נתישב קושיא שניה ניהו דראוי להחמיר מספק מ"מ מי שנוהג קול' אין חיוב על הרואה למחות כיון דספקא הוא אבל מ"מ קושיא א' מה בקיחות שייך בזה אינו מיושב וסס"ק זה יישבו:

ר"א במקומו של ריב"ל ר"ל בנר שהדליקו בו באותו שבת ר"י אוסרו לטלטל ור"ש מתיר דל"ל למוקצה:

וריב"ל פוסק כר"ש דמתיר ולכן ר"א אע"ג דבאתרי' דר' יוחנן דס"ל כר"י לא הוי מטלטל מ"מ כשבא לאתריה דריב"ל הוי מטלטל ועוד דהאר"א ס"ל כו' דהש"ס פריך שם ממ"נ אי ס"ל כר"י א"כ למה באתריה דריב"ל הוי מטלטל. ואי ס"ל כר"ש א"כ באתריה דר"י למה לא היה מטלטל. ומשני דלעולם כר"ש ס"ל ולכן באתריה דריב"ל דגם הוא ס"ל כר"ש הוי מטלטל ובאתריה דר"י משום כבודו דר"י דס"ל כר"י לא הוי מטלטל. א"כ אין ראיה מר"א דהוי מטלטל באתריה דריב"ל כיון דמצד הדין היה הטלטול מותר לדעת ר' אבא:

דהמרדכי נמי קאמר אם נ"ל עפ"י הדין שהוא מותר. ומקומו שנוהגים חומרא לפי דעתו הוא שלא כדין מותר לנהוג קולא ולכן מייתי שפיר ראיה מר' אבא:

אך קושיא ראשונה. ר"ל דהא תנן נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם משמע אפי' נראה לו מצד הדין שהוא מותר מ"מ צריך לנהוג חומרא:

ואפשר שמפני זה כתב מהרי"ל שא"א בקיאים ור"ל בא ליישב מה שהקשה על מהרי"ל שכתב דא"א בקיאים כו' דמה בקיאות שייך בזה. והשתא י"ל דכוונתו דע"כ צריך יישוב דעת המרדכי הנ"ל במה שמתיר לבני מגנצ"א כו' והא נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וע"כ צריך לחלק דלפעמים א"צ לנהוג חומרי מקום שיצ' משם וכה"ג הוי נדון דבני מגנצ"א. אלא שנעלם מאתנו ואנחנו לא נדע החילוק ההוא. וע"ז רמז מהרי"ל במ"ש דכתכ במרדכי דא"א בקיאים בחומרי כו' ואין הכוונה שכתב כן להדי במרדכי. אלא ר"ל דמוכח מדברי המרדכי דא"א בקיאים דכדי ליישב האי דבני מגנצ"א ע"כ צ"ל דאיכ' גוונא דא"צ לנהוג חומרי מקום כו' ולאשר לא ידענו מה הוא אותו גוונ' לכן מיקרי אין אנו בקיאים. ולכן אין למחות מספק שמא בנדון ההוא אין נותנים חומרי כו':