מחצית השקל על אורח חיים תסז:כב

(ס"ק כב) מכח ס"ס כו' והחולקים ס"ל כו' וכ"מ שם בש"ע דמ"א ס"ל הא דכתב הטור פה דיש אוסרים משום דלא ילפינן איסור מטומאה מחלוקתם בחטה שבורה אבל שלמה לכ"ע אסור' והא דתנן בבכורות דף ז' ע"ב דג טהור שבלע דג טמא אסור והקשו התו' והרא"ש הא תנן באהלות כלב שבלע כזית מן המת ואחר כך מת הכלב אם שהה הכזית במעי הכלב ג' ימים ה"ה כמעוכל וטהור דשיעור עיכול במעי הכלב הוא ג"י ובעופות ודגים שיעור עיכולן כדי שתפול לאור ותשרף ואח"ז הוי פירש' בעלמא וא"כ למה תנן הכא דג טהור שבלע דג טמא אסור והלא הוא מעוכל ופרש' ותי' הרא"ש דאין למידין איסור מטומאה דלגבי איסור לא הוי כמעוכל והר"מ מפונטיז"א תי' דהתם בבשר המת מיירי שלעסו כשאכלו לכן הוי כמעוכל משא"כ הכא קתני דג טהור שבלע והי' שלם והטור י"ד סי' פ"ג כ' דג טהור שבלע דג טמא אסור כיון שהוא שלם ופי' הרב"י דס"ל להטור כהר"מ מפונטיז"א דאם לעסו ה"ה כמעוכל אפי' לגבי איסור ומסתמא לא יחלוק על אביו הרא"ש ופי' ש"כ דבריו דס"ל להטור דלענין איסור אין מחלוקת בין הרא"ש להר"מ ותרווייהו ס"ל היכי דלעסו ה"ה כמעוכל אלא דהרא"ש ס"ל דלענין טומאה אפי' בלעו שלם הוי כמעוכל וכה"ג באיסור לא הוי כמעוכל לכן הוצרך לו' דאין ללמוד איסור מטומאה אבל הר"מ ס"ל דאפילו בטומאה לא אמרינן דהוי כמעוכל אלא בלעסו ואין חילוק בין איסור לטומאה לכן מה שסיים הטור כיון שהוא שלם דמשמע אם לעסן מותר דהוי כמעוכל הוי לכ"ע ולפ"ז צ"ל הא דכתב הטור פה יש מתירים חטה כו' דחשיבי מעוכלת כו' וי"א דאין ללמוד איסור מטומאה ולזה הסכים א"א ז"ל ע"כ צ"ל דהיה שלמה דבלעסו אפי' הרא"ש מודה דמותר וא"כ צ"ל דהמתירים אפי' בשלמה חשבי לה כמעוכל ומתני' דדג טהור שבלע דג טמא צ"ל כתי' ב' שכתב התו' דאתי' כריב"ב דס"ל בדגים העיכול מעת לעת ומיירי קודם שיעור עיכול אבל מ"א נ"ל דלא כהטור אלא דהרא"ש ור"מ חולקים לענין איסור ותרוייהו ס"ל לענין טומאה לא הוי כמעוכל אלא בלעסו כמו שכתב הר"מ וס"ל הר"מ דגם באיסור הדין כן דבלעסו הוי כמעוכל ומתניתין דדג טהור מיירי כשבלע שלם והרא"ש ס"ל דאפילו לעסו באיסור לא הוי כמעוכל וא"כ להרא"ש באיסור בכל ענין לא הוי כמעוכל וא"כ הפוסקים החולקים כאן לענין חטה מיירי כשהחטה שבורה והמתירים שמחשבים למעוכל ס"ל כהר"מ והאוסרים ס"ל כהרא"ש וכ' שכ"מ בש"ע שם סי' פ"ג רצה לו' שגם הרב"י אליבי' דנפשיה מפרש מחלוקת הרא"ש ור"מ כמ"ש מ"א דהעתיק שם בש"ע דג טהור שבלע דג טמא אסור ולא סיים כיון שהוא שלם כמו שסיים הטור אלמא ס"ל אפי' אינו שלם אסור כהרא"ש ולא כהר"מ:

ובאגודה כו' משמע אפי' נשתברה כו' והוא היפך מסבר' הש"כ שם שפי' דברי הטור שכתב כיון שהוא שלם דלא כהרב"י אלא דס"ל להטור כהרא"ש (אלא ס"ל להטור) דע"כ לא ס"ל להרא"ש דגבי איסור לא הוו כמעוכל אלא בלעסו אבל בלעו שלם ועכשיו הוא מרוסק זהו עדות שנתעכל ומוד' הרא"ש לכן כ' הטור כיון שהוא שלם ולא נתרסק במעיו ובאגוד' מבואר להיפך דאם בלעו שלם אפי' עכשיו הוא מרוסק אפי' להר"מ אסור: