מחצית השקל על אורח חיים תסו:ט

(ס"ק ט) דמפרך כו' בטל בס' קודם פסח. ומותר לשהותו דכה"ג כתב גם לעיל סי' תמ"ז ס"ד לענין יין שנשארו בו פרורים דחוזר וניעור בפסח. אע"ג דאסור לשתותו מ"מ מותר לשהותו. דלענין שהיה הקילו דאינו חוזר וניער. ועבי"ד סי' ק"ד לענין שרץ שנתערב ובב"י סי' ק"ט לענין חמאה של גוי שנתבשלה אע"ג שהאיסור עומד בפני עצמו וההיתר עומד בפ"ע. מ"מ כיון שאינו יכול לברר האיסור מיקרי תערובות ובטל:

כן נ"ל טעם הרב"י דמחלק בין נתיבש קודם פסח או בפסח. כ' הב"ח כו' ובתשו' סי' קט"ו:

ונ"ל דבעכברי' כו' והח"י כ' דאף דרוק עכבר מחמיץ. מ"מ באכלו מקמח אין חשש חימוץ מדתנן פ"ט דפרה מ"ג דכל השרצים ששתו מי חטאת אין פוסלים לפי שאין ריר יוצא מפיהם חוץ מן החולדה לפי שריר יוצא מפיה בשעת שתיה ומתערב עם מי חטאת ר"א אומר אף העכבר פוסל וקי"ל כת"ק כמבואר ברמב"ם ופוסקים דעכבר אין ריר יוצא מפיו בשעת שתיה אע"ג דמשקין עלולים לקבל לחות כ"ש קמח. ואע"ג דבסי' תנ"ג קי"ל דאם נשכו חטים יש בהם משום חימוץ. דוקא חטים דקשי' וע"י חוזק הנשיכה נשאר רוק ע"ג החטה משא"כ קמח שהוא רך ה"ל כמו משקין ואין רוק דבוק בהן ואעפ"כ לא מלאו לבו להקל. מ"מ מיקל כמ"ש הט"ז לקשור מקום הנשוך ולהתיר השאר בכל ענין ע"י ריקוד. אמנם אם רואים שיש לחלוחית במקום הנשוך תלינן במצוי שהשתינו. ובס"ק י"ד הבי' שני דעות אי מי רגלי עכברים מחמיץ: