מחצית השקל על אורח חיים תסה

(ס"ק א) בשום פנים אפי' אין כו' ר"ל דמה"ט נקט בשום פנים לאסור אפי' אינו שוהה ש"מ:

(ס"ק ב) ולא כו' עסי' תנ"ד ס"ג לענין דיעבד אם חלט:

(ס"ק ג) אפי' כו' שיתלחלח אח"כ ר"ל אף דהאשה גופה לח עכשיו בשעת שפשוף ע"י זיעה אין בכך כלום. דזיעת אדם אינו מחמיץ כמ"ש סי' תס"ו סעיף ה' אלא משום דאחר השפשוף דרכה להשתטף בצונן וחיישינן שמא לא תסיר כל הסובין מגופה. וישארו קצת סובין על גופה בשעה שתשתטף בצונן ותחמיץ ודברי ט"ז בזה מוטעים וצריכים הג"ה:

(ס"ק ד) שהוא כו' תוך הבקעי'. וכתב ח"י דאפי' הופשטה עורה מ"מ יש בקעי' בגוף האווזא:

כמ"ש בי"ד ס"ס צ"א אלא אם כן צלי או רותח מ"מ בחמץ שהוא במשהו מחמירי':

(ס"ק ה) שלא כו' ובדיעבד מותר דהא מי פירות אין מחמיצי'. ודיעבד אין חוששי' שמא בא מים על החטים ונתחמצו:

אסור עיין בי"ד ס"ס צ"ב ולעיל סי' תמ"ז. ואפשר כוונתו דאינו מבואר בדברי רמ"א מאי איסור יש בדגן מחומץ וכמ"ש האחרונים. דל"ל משום שנהנה מחמץ דהא גם החיטים מחומצים גרמו ההבהוב דהא רמ"א כתב ויתן טעם בעופות לכן רמז מ"א לעיין בי"ד ס"ס צ"ב דאוסר הזיעה וה"ה הכא הזיעה מחטים עולה ואוסר:

גם לעיל ר"ס תמ"ז מחמירים לענין חמץ ריחא מלתא וי"ל דמשום ריחא אסר לה. ועמ"ש מ"א ס"ס תס"ז: