מחצית השקל על אורח חיים תסג:ד

(ס"ק ד) פי' כו' וצ"ע כו' דהא רש"י מתיר לכתחלה דרש"י פי' הא דאמרי' דף ל"ט רבא מחי ליה קדרא בחסיסי וקי"ל כוותיה אלא דנחלקו בפי' חסיסי דרש"י ס"ל חסיסי הוא קמחא דאבשונא והוא כרמל שמהבהבים כו' ופליג על מאי דאי' לעיל דקמחא דאבשונא אסור אלא שהרי"ף ורמב"ם ויתר פוסקים חולקים דרבא מודה דקמחא דאבשונא אסור. וחסיסי. פי' הרי"ף דהיא מצה אפיה וטחינה וקי"ל כהאוסרים לכתחלה קמחא דאבשונא:

וכ"כ הב"י בשם הרמב"ם. זה אינו מובן דאדרבא הרמב"ם הוא מכת האוסרי'. ול' הש"ע הוא ל' הרמב"ם וכמ"ש מ"א גופי' לכן נלע"ד דהאי וכ"כ הב"י בשם הרמב"ם צ"ל אחר מ"ש וכ"ש לענין מצה שנילש בה קמח כו' ואח"כ נתנוהו לרוטב שכ"כ הב"י בשם הרמב"ם. כצ"ל ור"ל דהרב"י בסי' תס"א כתב וז"ל כ' הרמב"ם פ"ה שמבשלי' את הקמח קלוי אף על גב דבגמרא אסר קמחא דאבשונא כו' וכתבו הרמב"ם א"ל דקמח קלוי שאני שהאש שולט בקמח יותר ממה ששולט בחטים ולפ"ז צ"ל כמ"ש הרמב"ם גבי מלילות הקדרות קמח קלי אסור כו' קמח העשוי מקליו' קאמר דאלו קמח קלוי מותר אבל רי"ו כתב כו' אסור כו' עכ"ל הרי דהרמב"ם אף דאוסר קמחא דאבשונא מ"מ מתיר קמח קלוי. וא"כ כ"ש דיש להתיר דיעבד יותר מלהתיר אם מלח בקמחא דאבשונא מצה שנילש בה קמח דבזה גם הרמב"ם מתיר (חוץ מרי"ו והפוסקים האוסרים שהביא הרב"י שם) דהשתא ס"ד דמ"א דמצה שנילש בה קמח דומ' לקמח קלוי: