מחצית השקל על אורח חיים תסב:ז

(ס"ק ז) המלח כו' דאז כו' ר"ל ובא ליתן טעם מה לי אם מבררו קודם פסח או ימתין עד הפסח:

וצ"ע אם נמצא כו' ר"ל דדין של הש"ע הוא לכתחלה עדיף לבררו אבל נסתפק דיעבד אם מצא בי"ט אם יש לאסור המלח במשהו כה"ג:

דאף לדעת האוסרים כו' ר"ל דהא הרבה פוסקים ס"ל דמליחה אינו אוסר כי אם כדי נטילה בדבר כחוש ואפי' לדידן דמחמירים לעיל סי' תס"ז במליחה היינו כו'. מיהו בב"י בי"ד כתב בשם הרמב"ם כו' דין זה הוא גמרא ערוכה בחולק דף קי"ב והכי קי"ל שם בי"ד סי' צ"ה אלא דאנן ס"ל הטעם שמא יפול מן הכותח לתוך המלח והוא לא ידע ויתן המלח לתוך הבשר. אבל הרמב"ם לפי גרסתו בש"ס נתן טעם אחר לפי ששואב כו' הרי אע"ג דהמלח יבש שואב מן הסמיך לו כ"ש ששואב מן החטה המונחת בתוכו:

ומיהו בתו' חולין דף קי"ג ד"ה טהור כו':

אבל לעיל סי' תמ"ז סעיף ו' משמע דאינו בולע. לא ידעתי משמעות שם אדרבא משמע קצת להיפך. שכתב שם מלח ששמו במדוכה מותר למלוח בו בשר בפסח. דשם ג"כ הטעם מבואר בסה"ת שהביא הרב"י שם על דברי המרדכי שמתיר מלח הניתן במדוכה משום שאינו מפליט מה שבלוע תוך הכלי (ואע"ג שהפר"ח שם כתב דסתם מדוכה יש בה חמץ בעין ע"ש מ"מ הבאי' אחריו חלקו עליו וגם אין בזה רמז בדברי מ"א שנאמר שנתכוין לזה דס"ל למלתא דפשיטא דסתם מדוכה יש בה חמץ בעין. היפך ממה דמשמע בהרב"י שם ) לכן לבי אומר לי שהוא טעות הדפוס ונתהפכו הדברים וכצ"ל דבר חריף. אבל לעיל סי' תמ"ז ס"ו משמע דאינו בולע:

ומיהו בתו' ורא"ש כו' משמע קצת כו' אצל מאכל בולע לכן נ"ל כו':

ור"ל דתחלה כתב שמדברי הרב"י בשם הרמב"ם משמע דבולע ואף שכתב דרך אפשר דכותח שאני כו' מ"מ ס"ל לעיקר דמשמע מדברי הרמב"ם דבולע ואין חילוק בין כותח לדבר אחר. וע"ז כ' אבל לעיל סי' תמ"ז משמע דאינו בולע מדמתיר מלח הניתן במדוכה. ועז"כ ומיהו בתו' ורא"ש כו' משמע כו' אצל מאכל בולע:

ולפ"ז גם בסי' תמ"ז גבי מדוכה י"ל הטעם דאין כח במלח להפליט מן הכלי וכדקי"ל בי"ד ס"ס צ"ה ובסי' ק"ה סעיף י"ג. עכ"פ אין להמ"א ראי' גמור' לא לאיסור ולא להיתר לכן הכריע דלכתחלה יש להחמיר כו':

אבל כדי נטיל'. שאסור מן הדין:

וה"ה אם נמצא בער"פ. ר"ל דאז בטל בס' מ"מ כדי נטילה אסור דהא מן הדין אינם מפעפע יותר ומה מהני שיש ששים כנגדו:

וכמ"ש בי"ד סי' ק"ה. ולאו דוקא בע"פ ה"ה קודם פסח. אלא נקט ע"פ דאז צריך להשליך לאיבוד כדי נטיל' משא"כ קודס פסח דאפשר לאכלו קודם פסח:

והטור כו' וכתב בד"מ כו' מוכח דפלוגתייהו. ר"ל שהטור כתב וז"ל מ"כ שאם נמצאת במלח חטה מלוחלחת מחמיץ כי המלח מתולדת המים ואינו בכלל מי פירות. ואינו נ"ל דהא שרינן ותיקא במשחא ומלחא. (והוא דין המבואר סי' תס"ג סעיף ב') אלמא דמלח הוי בכלל מי פירות עכ"ל:

אבל בטור משמע לכאורה כו' מדכתב כי המלח מתולדות המים משמע דהאוסרי' גופייהו אין אוסרים כ"א מלח שמבשלים כו' שהוא מתולדות המים. ולפ"ז דבמלח שחופרי' מקרקע מודי' האוסרים דשרי צ"ל הא דמקשה הטור מותיקא. ולא ניחא ליה דהש"ס מיירי במלח שחופרי' מקרקע. משום דס"ל דסתם מלח המוזכר בש"ס הוא מלח שמבשלי' ממים. כתב רש"ל כו' ופשוט דשרי דיעבד דלא כדמשמע בטורי זהב ע"ש: