מחצית השקל על אורח חיים תסב:ה

(ס"ק ה) במי כו' ומ"מ קשה ומה בכך כו' דהא אינו נכון להפקיע עיסה מחלה וללוש פחות מכשיעור כדאי' בפסחים הביא ט"ז. אם לא שיש הכרח. וכ"כ הדרישה כו' הוא קושיא ג' דאפי' להרא"ש הפוטר היינו דוקא מ"פ שאינן מז' משקין וא"כ למה בלש ביין שרי יעשה פחות משיעור דהא כה"ג לכ"ע חייב אלא במי ביצים וה"ה בשאר מי פירות שאין מז' משקים כיון דאי' בירושלמי שאם לש עיסה בהן אינו חיבור לענין טומאה. ואם נגע טבול יום במקצת העיסה לא פסל אלא מקום מגעו ולא כל העיסה. וה"ה דאינו חיבור לענין חלה והוי כמו עיסה פחות מכשיעור לכן צ"ל דקאי אמ"פ שאין מז' משקין. ובזה נתישב קושיא ג'. אבל שני קושיות הראשונות עדיין אינן מיושבות:

וכמ"ש בי"ד הטעם כו' ובזה מיישב גם ב' קושיות הראשונות:

ואסור לשרפה. בשלמא אי נילושה בא' מז' משקין דהם מכשירים וכיון דכלנו טמאי מתים נטמאה העיסה והחלה. ולכן רשאי לשרפה כדין תרומה וחלה טמאה. ואעפ"כ הקילו חכמים בחלת ח"ל דכהן שלא יצא טומאה מגופו אם ירצה רשאי לאכלה. אע"ג דהוא טמא מת וגם החלה טמאה. אבל אי נילושה במי פירות שאינן מז' משקין דאין מכשירים נשארה העיסה וגם החלה טהורה. וחלה טהורה אסור לישרף:

וגם כו' ועססי' תנ"ז. ור"ל דאף ע"ג דמ"מ כהן שלא יצא טומאה מגופו מותר לאכלה. והיינו גדול שטבל לקריו או קטן פחות מבן ט' שנים וכמ"ש גם הרב"י פה בשם רבי' נתנאל. מ"מ מבואר לעיל ס"ס תנ"ז דהמנהג שלא להאכיל לכהן אפילו קטן או גדול שטבל וע"ש הטעם לכן יעשה העיסה פחות מכשיעור:

ומיהו במקום שרגילים לרחוץ כו' ובזה"ז הכל רוחצים ומיהו נ"מ אם נשאר לו מקמח שהכין לצורך המצות עד אחר הפסח דקמח זה אינו לתות: