מחצית השקל על אורח חיים תסא:יב

(ס"ק יב) מקום כו' דאע"ג דאין ס' כו' ואפילו בא השאלה ונמצא בפסח שכבר נתבטל קודם פסח:

דדמי לפת חמה וחביות פתוחה ר"ל. שאם הניח פת חם ע"פ חביות פתוחה של יי"נ דהפת אסורה כמ"ש בי"ד סי' ק"ח ס"ד משום ששואב מריח היין:

אלא נגד צד הפנימי. ואינו מבואר עד כמה מיקרי פנימי. ולענ"ד דעד חצי עובי המצה מיקרי פנימי וחצי עובי העליון מיקרי חיצון:

כתב רש"ל כו' ונ"ל דאם המצה משוחה כו' אפי' ההיתר שמן כו' והא הכא האיסור כחוש. אף שהכפל משוח בשומן. מ"מ הא גם השומן אין בו איסור מצד עצמו דהא א"א לשום דבר להתחמץ כי אם עיסה אלא דהשומן אסורו משום שבלע מהכפל. עכ"פ האיסור עצמו הוא כחוש:

מ"מ הא מנהגנו להחמיר אפי' בצלי כו' וע"כ צ"ל דבפסח מחמירים דיוצא מחתיכה לחתיכה. ודבריו צ"ב וכ"ה בספר ח"מ דדבריו תמוהים:

והיינו משום דהא מסקנת רמ"א סי' תס"ז סעיף י"ד דאם נמצא חטה על תרנגולת או חתיכה בשעת מליחה יש לאסור אותה חתיכה. ושאר החתיכות די בקליפה ע"ש טעמו. וכן נראה דעת מ"א לעיל ר"ס תמ"ז. ואם גם פה דעתו כן. א"כ מאי הוסיף להחמיר אם משוחה בשמן. הא אפי' אינה משוחה סיים רש"ל דעכ"פ צריך להניח מן ההיתר עם האיסור כדי קליפה. ולענ"ד כוונתו לפרש דברי מהרש"ל דע"כ מהרש"ל מיירי שאינה משוחה דבמשוחה לדעת מהרש"ל יש לאסור כל המצה שנגעה. דמהרש"ל פסק בהאי דסי' תס"ז הנ"ל דשאר החתיכות שנמלחו עמה כלם אסורים הביאו הב"ח סי' תס"ז וכן הסכים הב"ח וכן ט"ז שם:

ומ"ש מ"א הא מנהגינו כו' לאו דוקא. אלא ר"ל לדעת מהרש"ל ובמקומו נוהגים כן:

לענין המרדה ולענין התערובת:

וכן נמצא אחר הפסח. ע' בח"י ובא"ר: