מחצית השקל על אורח חיים תנה:א

(ס"ק א) סמוך כו' דמן הדין כו' דאי' דף מ"ב ע"א אר"י אשה לא תלוש אלא במים שלנו:

ופרש"י דקי"ל כר"נ שם דף צ"ד ע"ב בימות הגשמים חמה מהלכת בשפולי רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן ומעיינות רותחות. ופירש"י שם בשפולי של רקיע סמוך לקרקע בשולי הכיפה. לפיכך כל העולם כולו צונן. שאינה מהלכת אלא בצדי העולם. ומעיינות רותחים דהיינו אצל המים מצדי העולם שהמעיינות באות מהם עכ"ל. וניסן עדיין נחשב מימות הגשמים. ולפ"ז אין חילוק בין לילה ליום בכל זמן מעיינות רותחת. דהא לעולם בימות הגשמים בין בלילה ובין ביום מהלכת בשפולי רקיע. אלא שבליל' מהלכת בגבנונית הרקיע והרקיע מפסיק בין החמה ובין הארץ. ולכך חשך ע"פ הארץ. וביום מהלכת בקערורית הרקיע לצד הארץ ולכן הארץ מאירה מאורה ולכן אין חילוק בין שאבן ביום או בלילה. המים חמין וצריכים צינון י"ב שעות. ולכן אם שאבן בבקר מותר ללוש עמהן לערב אחר עבור י"ב שעות ור"י דנקט מים שלנו דמשמע ששואבן לערב וילוש בבקר. אורחא דמלתא נקט שדרך לאפות ביום לכן צריך שילינו כל הלילה ואז רשאי לאפות מיד בשחר:

ודעת ר"א ממיץ דקי"ל כהודאת חכמי ישראל לחכמי או"ה שם. דאין חילוק בין ימות החמה לימות הגשמים אלא כל עת ביום מהלכת למטה מן הרקיע (ולכן מאירה לנו) ובלילה הולכת למטה מן הקרקע (לפיכך קרקע העולפ מפסיק בין החמה ובינינו ולכן תחשך הלילה) ולכן ביום מעיינות צוננים ובלילה רותחים. שבלילה החמה הולכת סמוך למקום נביעת המעיינות. וביום שהחמה מרוחקת מהפ לכן הם מצטננים. ולפי דעתו אם שאבן בין השמשות מותר ללוש בהן מיד דכבר נצטננו במחובר י"ב שעות של היום. ובזה אין מחלוקת לדעת ר"א ממיץ. אלא אם שאבן ביום או בלילה. בזה נחלקו ר"א מזרחי עם הרב"י דלדעת ר"א מזרחי בין נשאבו ביום ובין בלילה אין להם תקנה לעולם. והקשה הרב"י א"כ למה קראן מים שלנו ממ"נ אם שאבן ב"ה א"צ לינה ומותרים מיד ואם שאבן ביום או בלילה הלא לא מהני לינה דהא אין להם תקנה לכן כ' הרב"י דדעת ר"א ממיץ. דאם שאבן ביום צריכים לינת לילה שאחריה ומהני לינה ואם שאבן בלילה צריכים לינת לילה שלימה דהיינו אותה לילה ששאבן ויום שאחריו ולילה שאחריו. וטעמו ונימוקו עיין בב"י כי האריך הרבה. ודעת ריצב"א היא ג"כ כדעת ר"א ממיץ בזה דקי"ל כהודאות חכמי ישראל אלא במה דס"ל לר"א ממיץ דאם שאבן ב"ה א"צ לינה דניצטננו י"ב שעות במחובר בזה פליג הריצב"א דבעי' שיצטננו כ"ד שעות ולכן צריך לשאבן ב"ה וא"כ נצטננו ביום י"ב שעות במחובר דהא ביום מעיינות צוננים. וצריכים לינה כל הלילה ומצטננים י"ב שעות בתלוש. דבלילה העולם צונן. וסבירא ליה למהרי"ל כדעת הריצב"א. ואין להקל לשאוב ביום (דהיינו קודם סמוך לב"ה שהוא לערך חצי שעה קודם ב"ה) דלדעת רא"ם אינו נכון. ר"ל לדעת ר"א מזרחי אין נכון לדעת ר"א ממיץ אפי' ילינו כל הלילה. דאין להם תקנה. אבל לדעת הרב"י מהני לינת לילה כנ"ל:

דבהא כ"ע מודו. ר"ל בין ר"א מזרחי ובין הרב"י מודים דאין נכון לדעת ר"א ממיץ לשאוב בלילה אלא דבזה פליגי דלר"א מזרחי אין להם תקנה לעולם. ולהרב"י ניהו דלינת אותה לילה ששאבן לא מהני. מ"מ לינת לילה שאחריה מהני כנ"ל:

ואסורים המים לעולם אליבא דר"א מזרחי כנ"ל:

יש להקל חדא דיש לסמוך ע"ד רש"י דסגי בהמתנת י"ב שעה בין שאבן ביום או בלילה כנ"ל. ועוד דאפי' ר"א ממיץ לא החמיר אלא לכתחלה היכי דאפשר. אבל היכי דלא אפשר. אפשר גם הרא"ם מודה להקל:

ודע דכ' הב"ח עוד קולא לדעת ראב"ן דס"ל לרש"י לא בעי' בלילה י"ב שעות אלא סגי עד לאחר שעלה ע"ה אם הלילה קצרה. והמחברים נקטו י"ב שעה לפירש"י היינו זמן מוגבל ביום אם שאבן בבקר דע"פ הרוב בניסן יום ולילה שוין והלילה י"ב שעות. לכן שיעורו ביום כשיעור המקומות שבניסן הלילה י"ב שעות משום לא פלוג. אבל אם שאבן בערב ב"ה סגי בהלנת לילה כמות שהיא אפי' קצרה מותר מיד שעלה ע"ה והעתקתי דבריו להיות תריס לעמא דארעא שאין ממתינים י"ב שעה ולשין בבקר השכם. דיש להם על מי לסמוך. אבל רוב הפוסקים לא כתבו כן ואין להקל. ועסי' רס"ה שיעור ב"ה והוא מהלך אלף ות"ק אמה קודם צ"ה. וכ' מ"א שם והוא כמו רביעית שעה ע"ש. ועיין פה בט"ז ד"ה ולענין הלכה כו' ועיין בח"י הסכים עם מ"א דעדיף טפי לשאוב מעט קודם ב"ה מאחר ב"ה דלא כט"ז: