מחצית השקל על אורח חיים תנד:א

(ס"ק א) סובין כו׳ מוכח קצת כו׳ לדעת הרי"ף. ר"ל כפי מה שהבין הר"ן דברי הרי"ף שכ׳ לפרש ברייתא דף ל"ז דתניא יוצאים בפת הדראה. היינו פת סובין. וס"ל להר"ן דהעיסה היתה כולו סובין. אלא שהקשה עליו דהא אינו לחם לענין חלה ואמאי יוצאים בה ידי מצה אך לא קיי"ל בזה כהרי"ף (והרא"ש מפ׳ שגם הרי"ף כוונתו כמ"ש בש"ע פת סובין ר"ל סובין שבה וא"א דאינו בא לידי חימוץ הלא מבואר ר"ס תנ"ג דאין יוצאים):

ואפשר כו׳ ובח"י כ׳ ותמה אני ע"ז הלא משנה שלמה שנינו אין שורין מורסין לתרנגולים ואין האשה שפה בשרה במורסין והוא מחמיץ בוודאי כדלקמן סי׳ תס"ה עכ"ל בקיצור. ובס׳ א"ר תי׳ דהמ"א מסתפק בסובין דגריעין ממורסין לפי׳ רש"י. ואע"ג דהרמב"ם מפרש היפך פירש"י דמורסין הוא הדק וסובין הוא העב. מ"מ מ"א כתב דבריו לפירש שהביא מ"א ע"ש. ולענ"ד דוודאי מודה מ"א דבין סובין ובין מורסין מחמיצי׳ דא"א שלא נדבק בהן מעט קמח וכדמסיים סס"ק זה. ולכן אין שורין לתרנגולים ולא האשה שפה בהן אלא דנסתפק אי המורסין וסובין עצמן מחמיצין ולכן דייק מהרי"ף דס"ל דיוצאים בפת סובין דע"כ הסובין עצמן מחמיצין. ונ"מ אם נפלו סובין או מורסין לתבשיל בער"ש אחר חצות עד הלילה דאז בטל בס׳ כמ"ש לעיל סי׳ תמ"ז. ונגד מעט קמח הדבוק בהן יש ס׳ דאי אין הסובין עצמן מחמיצין התבשיל מותר. ומה שסיים וגם א"א שלא נדבק כו׳ כוונתו דע"כ צריך לחלק בין שפריי"אר ובין קליפת חטין עצמי והמורי׳ שהתירו בשפריי"אר לא יתירו בקליפת החטין עצמן דידע מ"א דאותן מורים התירו אפילו אירע בפסח דאוסר במשהו. או בער"פ וליכא ס׳ וא"כ בקליפת חטים עצמן אפ"ת דאין מחמיצים בעצמו מ"מ ה"ל לאסור משום קמח הדבוק וכדמוכח מהאי דאין שורין מורסין כו׳: