מחצית השקל על אורח חיים תנב:ו

(ס"ק ו) צריך כו' שלא יהי' הכלים ב"י ואז אפי' ליכא ס' במים שרי דל"ל ששוב יבלעו הכלים ממי הגעל' דהא הכלים אינו ב"י ונט"ל ואפי' לאחר ד' שכבר חמץ אסור מ"מ נט"ל מותר עד הלילה כדלעיל סי' תמ"ז והוי כמו נ"ט בר נ"ט דהתיר':

ס' נגדו ואז אפי' הכלים ב"י שרי דמתבטל הפליט' במים ואע"ג דאין מבטלים איסור לכתחלה מ"מ כאן דאין כוונתו לבטל אדרב' כוונתו להוציא האיסור שרי. ומה"ט אם הכלי אינו ב"י אפי' ליכא ס' שרי ואע"ג דנט"ל אסור לכתחלה. אבל אם הכלי ב"י וגם ליכ' ס' אפי' דיעבד לא מהני הגעלה דנאסרו מי הגעלה ושוב בלעו הכלים אחר פליטתן ממי הגעל' ואפי' נזהר שלא נחו המים מרתיחתן א"כ לא בלעי וגם הוציאן מיד לאחר שפלטו וכ"ז שפולטים אין בולעי' מ"מ אין לסמוך ע"ז דע"ז שהוציאן מיד אחר גמר פליטתן וודאי דאין לסמוך דהא אין בזה זמן קצוב אלא לפי אומד הדעת כמ"ש הב"י בשם הרשב"א וגם על מה שלא נחו מרתיחתן אין לסמוך דלמא נחו קצת ולאו אדעתיה כ"מ בס' ח"מ. דהאיסור חוזר וניעור דהא ניהו דתחלה כלי א' נתבטל טעם פליטתו שהיה ס' נגדו ולא היה טעם הפליט' נרגש במים מ"מ כשמגעיל כלי שני מצטרף פליטת כלי שני עם פליטת כלי א' ושוב נרגש טעם הפליטה במים ונאסרו המים דגם במאכל אם נפל זית חלב לתוך ס' זתים היתר ונתבטל ושוב נפל עוד זית שני של חלב לתוך ס"א זיתים הראשונים ג"כ מתבטל ולא אמרי' דחלב הראשון חוזר וניעור ניהו דלא קי"ל הכי מ"מ בכלים בנדון דהכא יש לסמוך עליהם:

והש"ך בי"ד חולק כו' וס"ל דכלי ומאכל דין א' להם ע"ש ס"ס קכ"א:

ונ"ל דאם כלי כו' כמ"ש בי"ד ס"ס צ"ח קדר' שיש בה נ"ט זתים היתר ונפל בה שני זתים א' של דם וא' של חלב כ"א מצטרף עם הנ"ט זיתי היתר לבטל חברו. וכן נ"ט זתים היתר שנפל בהם כזית חלב (למ"ד דבשאר איסורים לא אמרינן חנ"נ) ובקדיר' אחרת היה שלשים של היתר ונפל כזית דם ונתערבו בשוגג מותר כיון שהם טעמים חלוקים וה"ה הכא:

ובס' ח"מ כ' דלא דמי להתם וז"ל דהתם קאמר דשני אסורים מבטלים זא"ז משום דכ"א הוא איסור בפ"ע משא"כ כאן דתרווייהו אסורייהו הוא משום טעם חמץ הנבלע בהם וא"כ שם איסור חמץ על תרווייהו ומה"ט יבטלו זא"ז ומהנראה שאין להקל בזה עכ"ל. אולם דעת מ"א דאין תלוי במה שהן שני מינין אסורים אלא במה שחלוקין בטעמן וכ"כ הרא"ש הובא בש"ך שם ס"ק ל"ג וז"ל דסברא הוא דכל איסור בטיל כשאינו יכול ליתן טעם בהיתר וטעם דם וחלב אינו שוה הרי נתבטל טעם החלב בס' וטעם הדם בס' דמה לי איסור המבטל איסור ומה לי היתר המבטל איסור רק שיתבטל טעם האיסור ולא יהי' לו עוד כח ליתן טעם בהיתר עכ"ל. ואע"ג דכאן בין כלי בשר ובין כלי דגים ההגעל' היא משום טעם החמץ הבלוע בהן הרי דגם טעם האיסור שוה דשניהן טעם חמץ הן. צ"ל דסביר' ליה למ"א דטעם החמץ הנבלע בבשר נשתנה טעמו ע"י הבשר וכן טעם החמץ שבדגים נשתנה טעמו ע"י הדגים א"כ שני טעמי החמץ אין שווין ומבטלים זא"ז:

ויגעיל תחלה וכ' זהו רק חומרא לכתחלה דמה בכך דכלים שבליעתו מעוטה אחר גמר פליטתן יבלע מכלי אחר ניהו דלא סמכי' על מה שהמים רותחים כנ"ל מ"מ הא הכלים אין ב"י או יש במים ס' וגם יפליט הבלוע כמו שכלי שבליעתו מרובה מפליט ואעפ"כ מחמירים לכתחלה וכן מ"ש ולא ישהה יותר מדאי דחיישי' לאחר גמר הפליט' שוב יבלע ממי הגעל' והיינו נמי רק חומרא לכתחלה דמה בכך דהא מה"ט בעי' שיהי' במים ס' או שהכלי יהי' אינו ב"י אלא כל מה דאפשר למיעבד שלא נצטרך לסמוך על נט"ל או מה שיש ס' עבדינן דהא אין מבטלים איסור לכתחלה ואף דהכ' אינו נתכוין לבטל מ"מ הא כ' הט"ז בי"ד סי' קל"ז ס"ק ד' דהיכי דאפשר בענין אחר אף דאין מתכוין לבטל איסור מ"מ אסור:

ויגעיל היורה תחלה וסוף. הגעלה תחלה משום דהיורה בלוע מחמץ ואין במה שבכלי ס' נגד הכלי כדאי' בש"ע י"ד אם כן יאסרו המים שמגעילים בתוכה הכלים מבליעת היורה ואפ כן כשיגמרו הכלים פליטתן יבלעו ממי הגעלה האסורים מחמת היורה. וגם בסוף אחר גמר הגעלה צריך להגעיל היור' אם רוצה להשתמש בה בפסח דהא שוב בלע היורה ממי הגעל' ומזה לא הבנתי מ"ש הט"ז סס"ק ה' וז"ל ומטעם זה נ"ל ג"כ שהבא להגעיל סכין איסור בקדיר' שע"ג האש והיא גדולה ויש בה ס' עד הסכין יכול ליקח קדיר' כשיר' לזה ולא הוי מבטל איסור לכתחלה עכ"ל דניהו דלענין הכלי שמגעיל אמרי' סברה זו דלא הוי מבטל א"ל משום דאין כוונתו לבטל. אבל לענין כלי שמגעיל בה ע"כ לא אמרי' כן דהא אע"פ שהגעילו היורה תחלה צריך להגעילה גם בסוף. אף דעל ידי הגעלה ראשונה היורה כשרה. מ"מ צריך להגעיל לבסוף דדוקא בכלי שמגעילין הואיל וא"א בענין אחר משא"כ כלים שמגעילים בה הא אפשר להגעיל' שנית וה"ה בקדיר' ודוחק דהט"ז מיירי בקדיר' של חרס דאין לה תקנה בהגעלה מה בכך מ"מ מיקרי לכתחלה. דמי הכריחו להגעיל בכלי חרס. אולם כוונתו לפי המנהג דאין מגעילים כלים בני יומן וא"כ ע"כ דהסכין איסור אינו בן יומו ואם כן כה"ג ביור' אם הגעילו תחלה א"צ להגעילו בסוף כיון דהכלים אינו בן יומו וכמ"ש מ"א. אלא דלפ"ז גם ס' לא היה צריך שיהי' בקדיר' נגד הסכין ולמה הצריך הט"ז שיהי' ס' בקדירה אם אזיל לפי המנהג דאעפ"כ מחמירים בכל החומרים כמ"ש מ"א גם בזה לא הונח לענ"ד. וכ' ח"י בשם ת"ה ואגור כשתוחבי' הכלי לתוך היור' להגעילו אפי' המים מעלי' רתיחה מ"מ ע"י תחיב' זו נחים המים מרתיחתן ולכן יש לזהר שלא להגעיל במהירות עד שיראה ששוב נרתחים המים. וע"ש מ"ש ליישב המנהג. אולם הלא בלא"ה צריך להשהותן עכ"פ שיעור שיפלטו לפי אומד הדעת:

ע"ס תמ"ז כו' דלא כע"ש שהק' למ"ד דחוזר וניעור בפסח. א"כ מאי מהני ההגעלה. אם יש ס' במים. מ"מ בפסח חוזר וניעור ואז הוי במשהו ולפמ"ש מ"א בטעם בעלמא לכ"ע אינו חוזר וניעור א"ש: