מחצית השקל על אורח חיים תמז:ט

(ס"ק ט) אם היס"ב כו' • ובהגהת מיימוני סוף הל' חמץ כ' אסור אף בצלי (עמ"ש ס"א) ר"ל דלא קיי"ל הכי דהגמיי' סבירא ליה אע"ג דבעלמא צלי אינו אוסר אלא כדי קליפה או נטילה משמע דאינו מפעפע יותר היינו משום דאינו מפעפע עד שיתן טעם אע"ג דעכ"פ משהו מפעפע. מ"מ בשאר איסורים בעינן דוקא נתינת טעם ולכן בחמץ דמשהו אוסר כולו אפי' בצלי דבמשהו מפעפע בכולו. אבל הרב"י בס"א העתיק דברי רמ"מ דבכ"מ דבשאר איסורים סגי בקליפה או בנטילה גם בחמץ הדין כן דאינו מפעפע כלל יותר אפי' משהו:

אך רמ"א כו' ר"ל דלרמ"א לא סגי בהאי תי' וצ"ל כתי' מ"א תחלה לחלק בין יש מים שהוא לח ובין יבש:

א"כ צ"ל כמ"ש לחלק בין לח ליבש:

ובד"מ סי' תס"ז כ' דין צונן דאסור. ר"ל אפי' הבשר שנשרה בתוכו. ואח"כ כ' כו' אם נמלגה כו' וא"כ לית ליה שום תירוץ משני תירוצי מ"א דהא אוסר אפי' הבשר וצ"ל כתי' שכתב לדעת הגמ"יי. וגם ליכא לחלק בין לח ליבש כמ"ש לרמ"א דהא מיירי במליגה דהיא ע"י מים כנ"ל. אבל הכא שבא להפליט כו' דהא קתני בקערת חמץ. אבל לרמ"א ל"ל האי תירוצא דהא הכא מיירי שהחטה בעין. אבל להג"מיי י"ל כן דמיירי שמולג בקערת חמץ ואין חמץ בעין. מיהו במרדכי משמע דמטעם עירוי אסר לה וא"כ הדרא ק"ל דדברי מרדכי סותרים זא"ז דמתחלה כתב דאפי' צונן אוסר ואח"כ כתב דאינו אוסר כ"א שהיס"ב ואפי' היס"ב אינו אוסר אלא ע"י עירוי. אבל בכלי שני אינו אוסר והשתא ל"ל דהא דאוס' בצונן מיירי בחמץ בעין והא דבעי עירוי שהיס"ב מיירי שאין החמץ בעין מ"מ לא מסתבר למ"א להפליג כ"כ דכשהחמץ בעין יאסר אפי' ע"י צונן וכשאינו בעין אפי' כ"ש לא יאסר וגם מוכח הסברא להיפך דהא בשאר איסורים אפי' האיסור בעין לא אשכחן שום פוסק שיאסר בצונן אם לא ע"י כבישה כ"ד שעה וכלי שני מוציא אפי' איסור בלוע לדעת רשב"א ניהו דרשב"א יחיד ורבו החולקים עליו ולכן פסק רמ"א בי"ד סי' ק"ה דלא כהרשב"א מ"מ מוכח דמסתבר יותר לאסור בכלי שני אפי אין האיסור בעין מלאסור בצונן אפי' האיסור בעין ואיך נאמר להמרדכי בהיפוך כשהוא בעין אוסר אפי בצונן בפסח וכשהוא בלוע אינו אוסר אפי' ע"י כלי שני שהסי"ב:

וכ"מ הלשון בהג"מיי כצ"ל:

והיא הג"מיי שהביא מ"א לעיל בשם רשב"א ומהר"י שטראס"בורג:

א"כ אין כאן ראיה לאסור כלי שני היא ענין בפ"ע ואיך לו שייכות להקושי' שלפניו כדרכו של מ"א בדברים העומדים בשני חצי לבנה דהיינו שני חצי עיגול. ור"ל דרמ"א כ' ויש מחמירים בכ"ש בפסח כו' דמשמע אע"ג דרוב הפוסקים סבירא להו בשאר איסורים דאין כ"ש אוסר דלא כהרשב"א כיון שרבו החולקים עליו וכמו שפסק רמ"א בי"ד סי' ק"ה מ"מ בפסח מחמירים ולא נרשם בש"ע מי הם המחמירים דל"ל דהם המרדכי או הגמ"יי אדרבה ה"ה לא אסרו אלא ע"י עירוי אבל בכ"ש מתירים. ועוד דהא כתב בשם הג"מיי כו'. ר"ל דעה א' שהביא ומיהו בחימום כ"ש אין לחוש נרשם שהוא מהג"מיי פ"א מהלכות חמץ ואח"ז כ' רמ"א ויש מחמירים בכ"ש כו' וע"כ תרווייהו בחדא גווני מיירי שהוא יבש כמ"ש מ"א לעיל וא"כ אי היש מחמירים הם הג"מיי וס"ל לרמ"א דלא מטעם עירוי אסר אלא מטעם כ"ש א"כ יהיו דברי הג"מיי סותרים זא"ז וע"כ צ"ל דהג"ה אחרת היא ובאמת חולקים זע"ז והוא דוחק:

ולפמ"ש לק"מ ר"ל לפמ"ש מ"א דטעם הג"מיי משום עירוי לק"מ דגם הגה"ה אחרת מודה דכ"ש אינו אוסר א"כ עדיין לא ידעינן מי הוא המחמיר בחמץ יותר מבשאר איסורים לאסור כ"ש ע"כ הגיהו דברי מ"א במה שאינו ענין לקושייתו על המרדכי:

לכן נ"ל דמ"ש המרדכי כו'. עתה מתחיל לחזור על הראשונים דלפמ"ש דהמרדכי מטעם עירוי אוסר אבל לא כ"ש א"כ הדרא קושייתו לדוכתי' דדברי המרדכי סותרים זא"ז דהא אוסר אפי' בצונן:

דאית בי' פילי וכמ"ש בי"ד סס"י צ"א. ר"ל דס"ל כדעת האומרים שם דאפי' חי והוא צונן אי אית ביה פילי או מתובל בתבלין כולו אסור ע"ש בש"ך ס"ק ך"א או אפי' סובר בשאר איסורים חי אינו אוסר מ"מ בחמץ אפשר דמחמיר:

וע' סי' שי"ח כו'. ע"ש במ"א ס"ק ח' דלענין שבת כיון דיש דברים המתבשלים בכ"ש ואין אנו בקיאים מי ומי הם המתבשלים בכ"ש לכן יש להחמיר בכל הדברים מספיקא שמא אותו דבר מתבשל בכ"ש ואפשר דלענין חמץ ג"כ יש להחמיר: