מחצית השקל על אורח חיים תמז:מה

(ס"ק מה) סגי כו' פדיון כמ"ש רס"י זה כצ"ל:

ומסתימת לשונו משמע דאפי' באכילה שרי אבל אם נתערב קודם פסח וכ"ש תוך הפסח בפחות מס' דאסור באכיל' משום דטעם חמץ קטעים כמ"ש לעיל בס"ק מ"ב בשם הב"ח ובזה חולק על הב"ח בכוונת רמ"א דהב"ח סבירא ליה דרמ"א קאי על כל ג' דינים שהזכיר המחבר גם על נתערב קודם פסח או תוך פסח ולזה הוצרך לומר כיון דכה"ג אסור באכילה ע"כ רמ"א אינו מתירו אלא בהנאה והמ"א ס"ל דלשון רמ"א משמע ואפי' באכילה שרי וא"כ ע"כ צ"ל דרמ"א לא קאי כ"א אדסמיך ליה שנתערב אחר פסח ולפ"ז מיירי רמ"א אפי' נתערב כזית דלא כמו שהוצרך הב"ח לומר לפי שיטתו דרמ"א מיירי אפי' נתערב קודם הפסח או תוך הפסח דמיירי דוקא דליכא כזית חמץ כמ"ש ס"ק מ"ב אבל לדינא אין בין הב"ח למ"א כלום:

והיכי כו' עד ס' כדי לאכלן כיון שנתערב בס' קודס הפסח וטחנן והוי קמח דהוי לח בלח דקי"ל בסעיף ד' דאינו חוזר וניעור ומן הדין מותר לאכלן בפסח אפ"ה אסור להוסיף כו' והוי כמבטל כו' אלא דקשי' ליה הא הביא מ"א בס"ק י"ג בשם הש"ך דהרשב"א ס"ל אפי' לח בלח חוזר וניעור וע"כ צ"ל דהיא תשובה אחרת:

ולאכול כ"א בפ"ע ר"ל קודם טחינה והיינו לבדקן בעת האכיל' אם לא יהיה מבוקע אפ"ה אסור דהא יש בהן מחומצות שאין ביקוען ניכר וניהו כיון דאין האיסור ניכר ראויה להתבטל ברוב מ"מ בפסח אינו בטיל ואע"ג דנתבטלו ק"פ מ"מ ביבש קי"ל בסעיף ד' דחוזר וניעור:

ולפמ"ש לעיל בשם הב"ח מותר להוסיף ולשהותן כו' דמשמע מלשונו דהרשב"א אוסר להוסיף אפי' לשהותן אע"ג דכ' הרשב"א בתחלת דבריו אסור להוסיף כו' כדי לאכלן מ"מ ס"ל למ"א מה שסי' לשהותו נמי אסור. מיירי אפי' אם ירצה להוסיף עד ס' כדי לשהותן אסור דאל"כ ה"ל להרשב"א לבאר היתר זה דמותר להוסיף עד ס' כדי לשהותן אע"כ דגם כה"ג אסור דהוי כמבטל איסור לכתחל' דלא כהב"ח:

וא"ל מסי' תנ"ג כצ"ל בחטים שיש בהן שצמחו ונתחמצו אם יש ס' נגדן מותר לטחנן ויתבטלו בס'. וכתב הטור שם הטעם דל"מ מבטל איסור לכתתלה דאין כוונתו לבטל:

דשם מיירי שהיה ס' וא"צ להוסיף כלום אלא מה שטחנן אע"ג דקיי"ל בריה אינה בטלה ואם נתרסקה בטלה ואסור לרסק הברי' כדי לבטלה דהוי מבטל איסור. וא"כ ה"ה בדגן שצמח כיון דעתה קודם טחינה ניכרים אותן שצמחו ויש לבררן וע"י הטחינה יתבטלו מ"מ לא הוי מבטל איסור דאין כוונתו לבטלו כ"א לטוחנן כדי שיהי' קמח וראו' לאפות ולאכול וממילא נתבטלו משא"כ הכא ע"י שמוסיף עליהן הרי מתכוין לבטלן:

דוקא פחות מכזית דכזית לי"א שהביא מ"א לעיל ס"ק מ"ב אפי' ליכא כזית בכא"פ עובר באינו מינו. ואם כן אסור לאחר פסח משום קנס אע"כ דליכ' כזית אע"ג דהא מיירי במין במינו וכיון דאיכא רובא לא עבר כמ"ש מ"א שם מ"מ הכא דלמא אית בהו גרגרי' שנתבקעו וניכרים וכמ"ש רשב"א דאין בטילים כיון שהאיסור ניכר ולכן אם הי' כזית היה עובר בב"י. והנה מבואר שכ' מ"א בס"ק מ"ב בשם הב"ח דאסור לערבן לכתחלה כדי לאכלם בפסח אבל כדי לשהותו שרי ודעת רשב"א בס"ק זה דאפי' כדי לשהותן אסור וכ' מ"א דאין להקל נגד הרשב"א משמע דס"ל דאפי' לערבן לשהותן אסור ולעיל בס"ק י"א כ' מ"א במין במינו שנתערב ביבש בריבא אם יכול לבשלם ויהי' נימח ויתערב קודם פסח בס' אז מותרו' לאכלן בפסח ואין זה מבטל כו' עכ"ל משמע דאפי' להוסיף עד ס' לאכלן מותר והם לכאורה נגד מ"ש פה אולל לק"מ דהב"ח אוסר לערב חמץ שהוא בעין משא"כ מ"א בס"ק י"א דמיירי שכבר נתערב ברוב וכיון שהוא מינו ומותר מן התורה ברוב אם מוסיף עד ס' ל"מ מבטל כו' כמ"ש שם ואפילו להוסיף לאכלן בפסח שרי:

וכן מה שהסכים פה לרשב"א דאפי' להוסיף ולטחנן לשהותן אסור דהוי כמבטל אע"ג דכבר מעורבים ברובא מכל מקום כיון דהאיסר ניכר דאפשר לבדקן דלמא אית בהו מבוקעי' הוי כאלו לא נתערב עד עתה ולכן הוי כמבטל כו'. ועבי"ד סי' קל"ד לענין למכור לגוים:

שמרי כו' דלא כע"ש שכת' דשמרים לא הוי דבר המעמיד ובטלים דלעיל סי' תמ"ב ובי"ד מבואר דהוי דבר המעמיד:

כ"כ בס' צ"צ סי' פ' כו' שמא נשאר קצת מהחלב חטה בעין כו' וכמ"ש לעיל בסעיף ד' בפת שנפל ליין דחיישינן שנשאר פרורין בעין:

ולפמ"ש לעיל אין איסור כו' ובס' ח"מ חלק עליו לפ"ד רשב"א ורי"ו שהביא מ"א רס"י תמ"ב דכל דבר דתחלת תיקונו כך אינו בטל ע"ש וה"ה הכא כיון שבא לתקן היין לא בטיל ולענ"ד אין מזה סתירה לדברי מ"א דהא מבואר בהרשב"א הטעם דהוי כדבר המעמיד ולא בטיל עבי"ד ס"ס קל"ד והיינו דוקא כשבא לתקן הטעם משא"כ הכא דלא בא אלא לתקן המרא' לא מיקרי מעמיד ובטל דחזותא לאו מלתא:

ועיין במ"א סי' תי"ג ס"ק ז' ועיין בפר"ח י"ד סי' ק"ב שהאריך ומסיק דבאיסור דרבנן חזות' לאו מלתא: