מחצית השקל על אורח חיים תמז:לח

ס"ק לח בסכין כו' ואפי' קודם שנכבשו כו' ר"ל וכ"ש אחר שנכבשו ונחמצו אבל אחר שנכבשו קודם שהחמיצו הלא הביא בשם הטור מיד אח"ז דהמים מבטלים חורפייהו:

דוקא שנחתכו אחר שנכבשו כו' ומשמע אפי' קודם שהחמיצו ואפי' את"ל דמיירי אחר שהחמיצו מ"מ קודם שנכבשו דחריפין מצד עצמן ודאי עדיף דהא כ' הטור דהמים מבטלין חורפייהו שמצד עצמותן א"כ אחר שהחמיצו דחריפתן היא רק ע"י החמיצה ודאי עדיף החורפה שקודם כבישה שהיא מצד עצמו:

וכ"כ הב"ח ולא שייך כו' זהו לשון הטור. פי' כ"א בלע קצת מהסכין ר"ל שבכל חתיכה נבלע עד כדי נטילה לדידן דקיי"ל כהראב"ד דאוסר כדי נטילה ולא יצא כל הבלוע מהסכין כ"א מעט נפלט לתוך חתיכה אף שבצירוף כל החתיכות יש ס' מ"מ הלא לא נבלע בכל חתיכה כ"א עד כדי נטילה ואע"ג שאח"ז כבשם יחד וכבוש כמבושל ונימא שוב פלטו החתיכות מה שבלעו מהסכין ובצירוף כל החתיכות הלא מסתמא יש ס' נגד הסכין זה סיים ולא פלט:

ואע"ג דפסק בי"ד כו' ר"ל הטור וחולק על הרשב"א (וק"ל כהרשב"א) דס"ל לדידהו דס"ל דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה אלא בב"ח ולא בשאר איסורין ולכן אם חתיכה בלעה איסור ולא היה בה ס' ונאסר' ואח"כ נפלה החתיכה לקדירה א"צ ס' נגד כל החתיכה אלא נגד איסור שבלעה וס"ל לרשב"א אע"ג דאיכא ס' נגד האיסור והקדירה מותרת מ"מ אותה חתיכה נשארה באיסורה וס"ל אפשר לסוחטה אסור והטור חולק וס"ל אפשר לסוחטה מותר ולכן גם אותה חתיכה חוזרת להתירה א"כ לדעת הטור ה"ה הכא י"ל דע"י כבישה דהוי כמבושל שוב פלטו כל הבלוע וצירוף כל החתיכות הם ס' נגד הסכין ויחזרו החתיכות ויהיו מותרות דהא ס"ל אפשר לסוחטו מותר:

מ"ד אהגעלה דבעי' דוקא בישול ולא מהני כבישה ע"כ דע"י כבישה אינו פולט כ"כ כמו ע"י בישול וכ"כ הש"ך בי"ד סי' ס"ט ס"ק ס':

והע"ש כ' דדין זה כו' שהוקשה לו קושי' הש"ך בי"ד סי' צ"ו ס"ק ך' שהקשה בשם הב"ח לפמ"ש שם לימוניי"ס חתוכים שמביאם גוי מותרים וכ' רמ"א שם מפני שמביאים הרבה ביחד ואף אם נאסרו קצתן שנחתכו בראשונה בסכין של גוי נתבטלו באחרים הנחתכים אח"כ שאין נאסרים שכבר נתבטל טעם הסכין בראשונים ולכן כלם מותרים עכ"ל א"כ ה"ה בזיתים י"ל כן (דל"ל דחוזר וניעור בפסח דהא הטור ס"ל דגם בפסח יבש ביבש חד בתרי בטל) ותי' דניהו דעיקר הטעם של הסכין נתבטל בראשוני' מ"מ גם משהו פולט ומבליע בשאר החתיכו' ולכן בחמץ דאוסר במשהו כל הזיתים אסורים ואע"ג דנכבשו קודם הפסח ואז אותו משהו נתבטל קודם פסח לזה כ' דאזיל למ"ד דחוזר וניעור בפסח ואע"ג דליכא רק טעם ובטעם לכ"ע לא אמרי' חוזר וניעור כ' הע"ש דמזה מוכח. דע"כ אפי' בטעם אומרים דחוזר וניעור וכ' הע"ש בעצמו דלא נהירא ליה לו' דגם בטעם אמרי' חוזר וניעור (מיהו לזה י"ל לענ"ד דאע"ג דבעלמא גבי טעם לא אמרינן חוזר וניעור מ"מ הכא כיון דחורפיה משויה ליה בעיני' עדיף והוי גם לענין זה כמו בעין דאמרי' חוזר וניעור למאן דס"ל דאמרי' חוזר וניעור):

לכן דברי הש"ך בי"ד עיקר וכ"כ הב"ח כאן שר"ל דלא כמ"ש הב"ח בי"ד כמ"ש הש"ך שם בשמו וכאן הסכים לדברי הש"ך דשאני לימוני"ס דאין חריפי' כ"כ כמו צנון ולא מחליא כ"א הבלוע בדופני הסכין וזה מתבטל בראשון ושני משא"כ זיתים דחריפים טפי והוי כמו צנון ומחליא ומפליטי' כל מה שבסכין ולכן מפלי' בכל חתיכות הזיתים ולכן כולם אסורים:

אי נמי דלדינא ס"ל להרב רמ"א דבין זיתים ובין לימוני"ס ראוי לאסור אלא כיון שנהג העולם לנהוג היתר לקנות הלימוני"ס כמ"ש רמ"א שם. לכן כתב שם טעם ליישב המנהג ואין למחות הואיל ויש בלא"ה צדדים להתיר ע"ש בש"ך:

ועבי"ד סימן קי"א ר"ל שכת' שם בסעיף ז' בשם הרשב"א הי' כאן שתי קדירות של היתר ונפל איסור לתוך א' מהן ואינו ידוע לאיזה נפל ואין בא' כדי לבטל האיסור ויש בשתיהן כדי לבטלו שתיהן מצטרפים לבטלו כו' דכיון ששני הקדירות נכנסו לספק מצטרפים יחד לבטל:

א"כ ה"ה הכא י"ל כן כיון דכל הזיתים נכנסו בספק ה"ל לצרף כל הזיתים ולבטל טעם הסכין בס' קודם הפסח:

אולם הש"ך בסי' צ"ב סס"ק ח' ובסי' ק"ה סס"ק ל"ד כת' דמין בשאינו מינו כיון דהטעם נרגש מודה הרשב"א דלא אמרי' כל מה שנכנס בספק יסייע לבטל:

ול"נ דזה דמי לחתיכות בשר שנפלה לכמה קדירות כו' ר"ל בלא"ה אין זה דומה להאי דסי' קי"א הנ"ל אלא דומה לחתיכות בשר כו' שאין מצטרפים וכמ"ש ביו"ד סימן צ"ח סעיף ד' סוף הגהה שניה וז"ל איסור שנתבשל בקדירה והסירוהו משם ונפל לקדירה אחרת צריך לחזור ולבטל בס' כנגד כולו כו' עכ"ל אבל לא הבנתי דהא שם הטעם כמ"ש באו"ה כלל ך"ד דלא ידעינן באיזה קדירה פלט האיסור טעמו וע"כ צ"ל הא דלא אמרי' שם דכל שנכנס בספק כו' דהא לא ידעינן באיזה קדירה פלט' וע"כ מיירי בשני בני אדם או במה שאין דרכו להתערב או מטעם שכ' הש"ך דבאינו מינו לא אמרי' כן כנ"ל. וא"כ מאי הוסיף מג"א בדבריו וצ"ל דס"ל למ"א דאין זה דומה כלל למ"ש בסי' קי"א דשאני התם בסימן קי"א דמיד בשעת נפילת האיסור שני הקדירות נכנסו בספק דלא ידעינן לאיזה נפל ולכן מצטרפים. משא"כ בנפל בשתי קדירות בזה אחר זה דבקדירה ראשונה וודאי בעי' ס' דהא עדיין השני' לא נכנס' בספק דהא ידעינן דנפלה לקדירה א'. וא"כ ממ"נ גם בשני' צריך ס' בפני עצמה דממ"כ אי לא היה בקדירה א' ס' הרי חל שם איסור על הראשונה קודם שנפל האיסור לקדירה שניה וליכא שוב לצרפה לקדירה שניה. ואי היה ס' בקדירה א' וא"כ הראשונה בין פלט לתוכו כל טעם האיסור ובין לא פלט עכ"פ הותר. וא"כ אין הקדירה ראשונה נכנסת בספק דהא וודאי מותרת. לכן צריך גם בשני' ס' מלבד הראשונה וה"ה הכא בזיתים כיון שחתכן בזה אחר זה דינא הכי:

לא אמרינן בו חנ"נ כמ"ש בי"ד סי' צ"ד סעיף וי"ו כצ"ל:

ואף לפי מ"ש ס"ה ס"ק ך"ד:

ואם נתבשלו כו' ואף שבש"ע סימן ק"ו כו' והיינו כדעת הרשב"א הנ"ל דלא כהטור הנ"ל:

מ"מ הרי כ' מהר"ם כו' הביאו הש"ך סימן צ"ד ס"ק ך"ג:

וכ"פ הט"ז בסי' צ"ו ס"ק ה' דפשט הש"ע כו' ר"ל דהט"ז כ' הטעם להקל בבלע התירא דדוקא היכא דבלע איסורא דכבר חל שם איסור על החתיכה שוב אינו חוזרת להתירה משא"כ בבלע התירא דמעולם לא חל עליו שם איסור ולזה כ' המ"א דלשון הש"ע משמע דאין האיסור נפלט לגמרי וא"כ י"ל דנשאר תוך אותה חתיכה יותר ממה שמפליט לתוך כל החתיכה מחתיכות אחרות עד שאין באותה חתיכה ס' נגד מה שנשאר בתוכה ולפ"ז גם בבלע התירא יש לאסור:

היינו אף את"ל כו' ר"ל שהם מפרשים כוונת הש"ע דוודאי אי הוי ידעי' שפלט תחלה כל הבלוע בתוכו ונתפשט אח"ז הפליטה בכל החתיכות בשוה אז גם אותה חתיכה היתה מותרת כיון דפלטה כל האיסור שבתוכו אף דמעיקרא חל עליה שם איסור כיון דפלטה הכל הרי שוותה לחתיכות האחרות ופנים חדשות באו והיתה גם היא מותרת משא"כ השתא אנו אומרים דנשאר מעט בתוכה שלא פלטה מעולם ואף שלא נשאר בה כ"א כשעור שבלעו כ"א מחתיכות אחרות מן הפליט' ויש גם באותה חתיכה ס' לכן אמרי' כיון שפעם א' חל עליו שם איסור אינה חוזרת להתירא כיון דעכ"פ נשאר קצת בתוכה משא"כ בהיתרא בלע:

משא"כ בחמץ דאוסר במשהו ואע"ג דהוא קודם פסח דגם חמץ בטל בס':

ואפשר דתיבת ועוד דהא בלא"ה כו' תיבת ועוד הוא ט"ס ור"ל כיון דחמץ בפסח אוסר במשהו וי"א דחוזר וניעור ואע"ג שכ' מ"א לעיל בס"ק ז' דבטעם לכ"ע לא אמרי' דחוזר וניעור צ"ל דזה לא כ' מ"א כ"א לסניף. ועיקר טעמו כמ"ש תחלה דלשון הש"ע בסי' ק"ו דלא נפלט האיסור לגמרי ונשאר בה יותר עד דליכא בחתיכה ס' וגם אולי לענין זה י"ל דחמץ שמו עליו ול"מ התירא בלע: