מחצית השקל על אורח חיים תמז:לג

(ס"ק לג) בוסר כו' צ"ל דבוסר לא הוי חריף דבדבר חריף היכא דאיכא דוחק' מפליט ואוסר:

וצ"ע כו' אלא לדעת בעה"ת אבל לדידן דקי"ל דכ"ד חריף אסור א"כ אף בוסר כו' הבנה הפשוטה בדבריו דהסמ"ק לא כ' האי דינא של הרב"י אלא לדעת בעה"ת דס"ל דוקא צנון וחילתית מיקרי דבר חריף אבל שאר דברים כגון שומין ובצלים וכרשי' ל"מ דבר חריף וה"ה בוסר. משא"כ לדידן דקיי"ל בי"ד סי' צ"ו כהפוסקים דגם שומים ובצלים מיקרי דבר חריף וה"ה בוסר. וכן מביני' העולם ולכן תמהו על מ"א דאדרבה הלא מבואר בטור י"ד וכן פה בסימן זה דדעת מהר"ם רוטנבורג דדוקא צנון וחלתית הוי דבר חריף ובעה"ת ס"ל דכל הדברים כגון שומים ובצלים וכרשים מיקרי דבר חריף. אך לפענ"ד לא על מ"א תלונות העולם כ"א על דעת הסמ"ק שהביא הרב"י הביא לשונו הט"ז בס"ק י"ג שסיים על דין זה דשרי מ"ד אכרשים ובצלי' שחתכן בסכין חולבת ונתנם עם בשר כדפירש רבינו ברוך והוא בעל התרומות כנודע והוא אדרבה לפי הבנת העולם לדעת ר"ב אסור בין בבצלי' שחתכן בסכין חולבת ובין הכא בבוסר. לכן כלע"ד דהמ"א הבין כונה אחרת בסמ"ק ממה שמבינים העולם דהסמ"ק כ' ואפי' פלט משהו בעלמא הוא דפליט ונתבטל קודם הפסח מידי דהוי אכרשים כו' ולמה קראו משהו בעלמא הלא לדעת הרשב"א אוסר כולו ולדעת בעה"ת עכ"פ אוסר בנ"ט כמבואר בי"ד סי' צ"ז אולם הרב"י ביו"ד סי צ"ו כ' בשם בה"ת וז"ל צריך לזהר שלא לחתוך בסכין חולבת לא שומים ולא בצלים ולא כרשים אם רוצה לתתם עם בשר לפי שהם חריפים ודמי לצנון ואם שגג וחתך לא סגי בהדחה שהרי נבלע ונתפשט הטעם בהם ואם אחר כך נתנם בקדירה מותר לבטל בס' טעם הסכין הבלוע בירק דאין זה רק מעט אבל אם חתכן בסכין של גוי כו' עכ"ל. והטור כ' בשס בעה"ת דאם חתך בסכין של בשר שומין ובצלים ונתנן בחלב צריך ס' לבטלם מיהו א"צ ס' כדי כל הצנון רק ס' כדי הבלוע בו היינו כדי כל הסכין עכ"ל וכ' שם בדרישה וב"ח דמ"ש הטור היינו כדי כל הסכין אינו מדברי בעה"ת אלא הוא מדברי הטור עצמו. וס"ל למ"א דהטור לא כ' כן לפרש דברי בעה"ת דדעת בעה"ת דצריך ס' נגד הסכין (והיינו כשהמקום שנגע בסכין הוא פחות מכדי נטילה דאל"כ סגי בס' נגד כדי נטילה כמ"ש הש"ך שם) דהא נראה מדברי בעה"ת שהביא הרב"י דניהו דע"י החתך נאסר כדי נטילה מ"מ לא נבלע באותה כדי נטילה כ"א דבר מועט אלא שאותה כדי נטילה אינה ס' נגד אותה מעט בליע' אבל כשנתנו בקדירה כיון שא"צ ס' אלא נגד הבלוע בכדי נטילה אלא כיון דלא ידע כמה בלע צריך ס' נגד כל כדי נטילה אבל לדעת בעה"ת דברור דע"י חריפות אינו בולע כ"א דבר מועט ויש בקדירה וודאי ס' נגד הבלוע:

אבל הטור לא העתיק דברי בעה"ת כ"א ללמוד ממנה דצריך ס' נגד הבלוע והטור אליביה דנפשיה ס"ל דאותה כדי נטילה בלע הרבה וא"א דידע כמה בלע לכן צריך ס' נגד כל כדי נטילה או נגד הסכין וכן צ"ל שהבין רמ"א בת"ח כלל ס"א דין ב' שכ' על צנון שחתכו בסכין ש"ב שנתנו בחלב וז"ל א"צ ס' נגד כל הצנון רק ס' נגד הסכין ובש"ד כ' דא"צ לשער רק נגד טעם הבלוע בסכין שהוא דבר מועט והב"י פסק כסבר' א' מיהו א"צ לשער רק נגד מקום הסכין שנוגע בצנון ולא נגד כל הסכין וכ' עליו בס' מנחת יעקב בסק"ה בש"ד שלפנינו כ' מותר לבטל טעם הסכין הבלוע בחלב והו' דבר מועט עכ"ל. וכן הוא ג"כ לשון ס' תרומה הובא בב"י סי' צ"ו. ומדכתב הטור על ס' התרומה דצריך ס' נגד כל הסכין א"כ גם דברי הש"ד יש לפרש כן וכו' ומ"מ מיקרי דבר מועט דא"צ לשער נגד כל הצנון והירוק כו' עכ"ל אך מ"א ס"ל דרמ"א פי' לדברי הש"ד וכן בעה"ת דמ"ש דבר מועט הוא כפשוטו וכנ"ל ודברי הטור אינן פי' לדברי בעה"ת אלא הוא דעת עצמו כנ"ל. וא"כ א"ש דברי הסמ"ק שכ' אדין הבוסר ואפי' אי פלט משהו בעלמא הוא דפליט ונתבטל קודם פסח:

מ"ד אכרשים ובצלים כו' כפי' ר"ב ור"ל ניהו דס"ל לבע"ת דהוי דבר חריף ואוסר כדי נטילה מ"מ הבלוע אינו אלא דבר מועט ויש בוודאי בחלב ס' נגד הבלוע ה"ה הכא בבוסר כיון דנחתך דק דק אותו מעט שבלע מן המדוכה או הסכין וודאי נתבטל קודם פסח וא"ש ואם כן לדידן דקי"ל בי"ד כדעת הטור דצריך שם ס' נגד כדי נטילה או נגד מקום הסכין משום דבלע הרבה א"כ הא דשרינן הכא בבוסר כמ"ש הסמ"ק כנ"ל אע"כ ס"ל דבוסר לא הוי חריף וזה כוונת מ"א במ"ש וצ"ל דבוסר לא הוי חריף דהא לדידן צריך ס' נגד כל כדי נטילה וכיון דנידוך דק דק הי' ראוי לאסור דליכא ס' וע"כ צ"ל דבוסר לא הוי חריף ולא בלע כלל. וע"ז הקשה מנ"ל הא דסמ"ק לא התיר אלא לדעת בעה"ת דס"ל לא בלע אלא מעט אבל לדידן כיון דקי"ל דכ"ד חריף אסור ה"ה בוסר והא לדידן ס"ל דבלע הרבה ואף שלשון מ"א קצר לפי פירושו מ"מ הלא ידוע דרכו בקדש: