מחצית השקל על אורח חיים תמז:כח

(ס"ק כח) שלא למלאות כו'. וצ"ע דהא בדבר חריף כו'. ולכן אם עמד בכ"ח בן יומו כו'. ובספר ח"י כתב שדבריו תמוהים דלמה הוצרך כלי בן יומו. דהא דבר חריף משוי לשבח אפי' אינו ב"י וכמ"ש הפוסקי' ובמ"א גופא בסימן זה וסיים בצ"ע. ובדפוס חדש הגיהו על פי הגהת בעל ת"ש אפי' אינו ב"י. ולענ"ד שא"צ להגיה דאפשר דעת מ"א ניהו דרמ"א ביו"ד סי' צ"ו ס"ג כתב תבלין שנדוכו במדוכה של בשר אפי' אינו ב"י אסור לאכלן בחלב דעביד תרתי ע"י חורפיה משוי בעיני' וגם לשבח בענין אחד מ"מ כיון דהרב"י שם סבירא ליה דבעי' דוקא בן יומו דלא אמרי' חורפי' משוי לשבח רק משוי ליה בעינא סבירא ליה למ"א דכאן ראוי לסמוך להקל על הרב"י כיון דאיכא בלא"ה צדדים להתיר. חדא דתחילת תשמישו ע"י צונן וגם דעת הש"ך דגם בחומץ בעינן מעל"ע. וגם דעת הש"ך שהביא מ"א לעיל סס"ק ט"ז דאפילו בציר להפליט מכלים בעינן דוקא מעל"ע מכל הני צדדים יש להקל דבעי' שהכלי יהיה בן יומו כדעת הרב"י:

וכן משמע מפירש"י ותוס' שם בהאי דינא דסי' ק"ד שכ' בע"ז דף ס"ט ע"א דאמרינן האי עכברא דנפל לגו שיכרא אסרי' רב להאי שיכרא ואמר רבא לא ידענא אי משום דסבר נטל"פ אסור או עכברא בשכרא אשבוחי משבח ואמרי' בתר הכי אבעיא להו נפל לגו חלא מהו וכ' רש"י והתוס' דמה"ט מסתפק דלמא משום חוזק החומץ אינו פוגמו אלא משביחן ובשלמא אי מיירי בחומץ שכר היינו דהוצרכו לחלק בין שכר ובין החומץ מן השכר. אלא אי מיירי בחומץ יין לא היו צריכים לסברת טעם חוזק חומץ ת"ל דמסתפק דלמא ניהו דבשכר פוגם ביין משביח: