מחצית השקל על אורח חיים תמז:טז

(ס"ק טז) במים כו' דהמים מבטלים כו' דאל"תה אפי' היו שרוים בכלי חמץ אפי' רק קודם פסח ולא בפסח הי' ראוי לאסור מדינ' דע"י חורפיה דציר הוי כבוש אם שהה כדי שיתנו מים על האש ויתחיל להרתיח אפי' להפליט מן הכלי לדעת מ"א סס"ק זה דחולק בזה על הש"ך:

וא"ל כיון דסתם כלים אין בני יומן ואם כן קודם פסח דקיי"ל נטל"פ מותר לכן שרי לדידן. אבל בפסח קיימא לן נטל"פ אסור ועל הרב"י דס"ל בסעיף יו"ד דגם בפסח נטל"פ מותר באמת קשה למה החמיר בשרוים בכלי חמץ בפסח ז"א חדא דהא כתב מ"א ס"ק ך"ג דבחמץ ל"ל סתם כלים אין בני יומן דליכא גבייהו ס"ס. ועוד דחורפיה דציר משוי ליה לשבח וגם ל"ל דקודם פסח בטל בס' דהא צריך לשער נגד כל הכלי ואין במה שבתוך הכלים ס' נגד הכלי אם לא בכלי רחב הרבה ודק והוא אינו מצוי כמבואר בפוסקים. ואע"ג שכתב התוס' דף למ"ד ע"א ד"ה לשהינהו עד אה"פ כו' וז"ל תימא לר"י ניהו דס"ל דטעמ' דחמץ בקדיר' חשיב משהו שאין רגילים להשתמש הרבה ביחד כי עכ"ל מ"מ הכא מיירי בבלע הכלי חמץ מרובה וכן מצינו בדוכתא טובא:

דיש להחמי' כו' ר"ל שכתב שם אם רואה דגים טמאים שרוים במי' עם טהורי' אפי' הערי"נג (ר"ל שאין דרך למלוח הערי"נג עם דגים טמאים כמ"ש שם מ"מ כיון ששרוי עם הטמאים במים) אסורים ועז"כ הטעם דעינינו רואות כו' וע"ש בש"ך:

כתב בד"מ מיהו צ"ע דאפשר כו' מאי דמספקי' ליה בזה אף דהלכה רווחת כבוש כמבושל י"ל או דנסתפק אי אמרי' דכבוש כמבושל להוציא ולהפליט מן הכלי אף ע"ג דאין מליתה לכלים להפליט מ"מ כבישה עדיף או אפשר מספקא ליה דבזמן היתר לא אמרי' כבוש כמ"ש אחר זה:

ובהכי מתיישב' דברי ר"ה בסי' תנ"א שכתב והובא בטור שם עריבות של חרס שלשין בהם כל השנה ובשעת הגיתות הדיחו אותן יפה ודרכו בה ענבים הניחוהו תחת הצינור לקבל בו יין אותו יין אסור לשתותו בפסח כו' עכ"ל ופה בסי' זה תמה עליו הרב"י למה אסור היין הלא צונן אינו בולע ולדברי ד"מ א"ש דמיירי ששהה בתוכו שיעור כבישה ולהכי אסרו:

ואפשר כו' לא אמרי' ביה כבוש כו' ולפ"ז הדרא קושי' הרב"י על רב האי לדוכתיה:

וכ"מ בטור שכתב בסי' זה בשם תשובת הרא"ש גבינה לחה בפסח מותר אעפ"י שנעשית בכלים של כל השנה ולא נזהר בם. כיון שאין משתמשין באותן כלים כל השנה בדבר חם אין בולעים ואפי' שמשו בדבר חם כיון שאין עושין בה הגבינה בחמין אינו מפליט עכ"ל. ומדלא חשש אם החמץ וגם הגבינה שרה כ"א בתוכו זמן כביש' ואז היה ראוי לאסור הגבינה אע"כ דבזמן היתר לא אמרי' כבוש:

וכן נראה דבדבר לח כו' אפי' בזמן היתר:

ובסי' תנ"א כו' ועיין מ"ש שם ס"ק מ"ם שנדח' ראיית הד"מ משם:

והב"ח כתב כו' הביא דבריו ללמוד מהם כמה דיני' וגם לראיה דבזמן היתר אמרי' כבוש דהא סיים הב"ח ומיהו צריך לידע כו' דכבוש כמבושל:

ונוהגים לשרותו כו' ר"ל אע"ג דמדינא שרי דנתייבש מ"מ המנהג להחמיר לשרותו לכתחלה אבל בדיעבד אינו אוסר כיון שלא שהה בתוכו שיעור כבישה:

אבל בשר מלוח. ור"ל לח ואינו יבש נוהגים ג"כ לשרותו אבל צריך שרי' מצד הדין:

ודע כו' אלא מה שבתוך הציר כ"כ רמ"א בי"ד ס"ס ע' אלא שבר"ס ק"ה הביא רמ"א שני דעות בזה וע"ש בש"ך. לכן הוצרך לראיה שיש להכריע כמ"ד שאין אסור רק מה שבתוך הציר:

שאין המלח מפליט כו' ר"ל הא קיי"ל אין מליחה לכלים להפליט אלא על ידי חורפא דציר שהוא לח מפליט והיינו דוקא מה שבתוך הציר אבל שלמעלה מן הציר אין לו רק דין מליחה:

וכ"כ הרא"ם פ' צו ליישב קושי' התוס' סוף ע"ז למ"ד סוף לילה פוגמת. א"כ למ"ד נטל"פ מותר למה הצריכ' התורה שבירה לכ"ח שנתבשל בה חטאת דבלוע מנותר וכ"ח אינו יוצא מידי דופיו לעולם הא חטאת נאכלת ליום השחיטה ובלילה שלאחריו וא"כ אימתי נעשה נותר בסוף הלילה והא אז כבר הוא פגום. בשלמא א"א דאינו נפגם עד אחר ך"ד שעות א"ש דהא סוף הלילה עדיין אינו פגום וחל עליו שם איסור נותר אע"ג דאפשר להמתין עד אחר כ"ד שעות ויופגם. מכל מקום גזירת הכתוב הוא כיון שפעם אחד חל עליו שם נותר צריך שבירה. אבל למ"ד סוף לילה פוגמת מעולם לא חל עליו שם נותר כלל דמיד נפגם ולמה צריך שבירה ולזה תירץ דאיסור נותר ופגימה באים כא' וחל עליו רגע אחד שם נותר ולכך גזירת הכתוב שצריך שבירה. וא"כ אין אסור כו' מיד כשפנו כו' ובתשו' חו"י ס"ס ק"א כתב ליישב והסכים ע"י ס' פלתי ר"ס ק"ה דודאי אין סברא דך"ג שעה וג' רביע שעה לא פלט ולא בלע כלל וברביע שעה אחרונה של שעה ך"ד פלט ובלע הכל. אלא דהפליטה ובליעה היא מתחלת ך"ד שעה עד סופה לאט לאט עד שסוף שעה ך"ד נגמר הפליטה ובליעה הראוי לאסור א"כ הרוב ועיקר הפליטה היתה לשבח. ולכן אפילו אותו קצת שפולט לבסוף הוא פגום מ"מ כיון דעיקרו לשבת אסור:

ובמליחה יש להחמיר כו' דלא כש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ח עמ"ש בש"ע דאם מלחו בשר בכלי שאינו מנוקב דהבשר והכלים אסורים ומכל מקום מותר למלוח בה בשר שכבר נמלח ופלט כל דמו והודח כדינו. כיון דצונן הוא לא בלע. והקשה הדרישה דאם שהה בתוכו כדי שיתנו מים על האש ויתחיל להרתיח. יאסר הבשר דהוא שיעור כבישה בציר. ותירץ הש"ך כיון דבמים שיעור כבישה ך"ד שעה אלא שבציר סגי כדי שיתנו מים על האש כף היינו משום רתיחת המלח. וכיון דמשום רתיחת המלח הוא אם כן כיון דאין מליחה לכלים להפליט לכן לא מהני להפליט מהכלי ע"י שהיית ציר כדי שיתנו מים על האש כו' עד שישהה ך"ד שעות כמו מים. ומ"א חולק א"כ צ"ל דהתם בי"ד מיירי שאינו שוהה תוך הכלי כ"כ עד שיתן מים על האש כו' אע"ג דסתם בש"ע. י"ל כמו שלא ביאר שלא ישהה בתוכו ך"ד שעה לפשיטתו דכבוש כמבושל כן לא הוצרך לבאר לדעת מ"א שלא ישהה כדי שיתן מים כו' דפשיטא ליה דזה מיקרי כבוש אפי' לגבי כלי דדוחק לומר דמ"א לא החמיר כ"א בפסח דמשהו מיהו איכא דאין לשון מ"א משמע הכי: