מחצית השקל על אורח חיים תמד:ט

(ס"ק ט) סעודת כו' דהא מוכח ר"פ ע"פ כו' דתנן ע"פ סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. ופריך מאי ארי' ערבי פסחים אפי' ע"ש ועי"ט נמי דתני' לא יאכל אדם בע"ש ובעי"ט מן המנחה ולמעלה כו' דברי ר' יהודה ור"י מתיר ומשני ל"צ אלא לר' יוסי דבער"פ מודה משום מצה. רפ"א אפ"ת ר"י התם מן המנחה אסור והכא בער"פ אפי' סמוך למנחה אסור עכ"ל הגמ' הרי דלכ"ע ער"פ חמיר לענין אכילה ביום מערב שבת. מפני כבוד השבת. שיאכל סעודת שבת לתיאבון וה"ה דסעודת אירוסין אסור ובגמרא דידן ל"ח לזה כדאיתא ריש כתובות דף ה' ע"א ונתן טעם אחר ולדידן קי"ל דמותר כמ"ש בש"ע אה"ע סי' ס"ד וה"ה סעודת אירוסין שרי לדידן:

לכן נ"ל דה"פ כו' דמשכחת לה דגם הירושלמי מודה אם אירס בע"ש מותר לעשות גם סעודה בע"ש וכה"ג מיירי מתני' דלא כמו שנראה מדברי רמ"א סי' רמ"ח דבכל גווני אסור סעודת אירוסין בע"ש:

קבוע בע"ש מותר כצ"ל:

וסעודת סבלונות כו' דהש"ס פריך על מתני' הנ"ל והא תניא ההולך לאכול סעודת אירוסין בב"ח חוזר מיד ואר"י הא ר' יהודה דס"ל בברייתא שם. דהוי רשות ומתני' ר"י דס"ל דהוי מצוה. והשתא דאר"ח מחלוקת בסעוד' ב' אבל סעודה א' ד"ה מצוה אפ"ת הא והא ר' יוד' ול"ק הא בסעודה א' הא בסעודה ב'. ובתר הכי תני' סעודת סבלונות ר' יודא אומר רשות ורי"א מצוה. וכ' הטור וז"ל ההולך כו' לאכול סעודה ראשונה של אירוסין או של סבלונות כו' אם יכול לחזור כו' והבין הרב"י דסעוד' אירוסין ושל סבלונות הם תרי עניני. ובסעודת אירוסין גופא יש סעודה א' ושני. ולפ"ז מ"ש הטור לאכול סעודה א' של אירוסין בא למעט סעודה שנייה והיינו כר"י אע"ג דקי"ל ר"י ור"י הלכה כר' יוסי. לזה כ' הרב"י כיון דלר"י א"ש בין משנה ובין ברייתא (כצ"ל דבריו) לכן פסק כוותי' וסעודת סבלונות פסק דהוי מצוה כרבי יוסי וכהכלל דהלכת' כוותיה נגד ר' יודא אבל הב"ח חולק. דסעודת אירוסין וסבלונות חדא היא וסעודה שניה של אירוסין היא נקראת סעודת סבלונות ופלוגת' דברייתא שנייה בסעודת סבלונות היא עצמה הפלוגתא שבברייתא ראשונה בסעודה שניה כדאמר ר"ח א"כ א"ש פסק הטור דפסק כר' יוסי. ולכן כ' לאכול סעודה א' של אירוסין או של סבלונות והיא נקראת סעודה שניה של אירוסין שניהם הוי מצוה:

צ"ע אי מקרי סעודת מצוה. ר"ל הסעודת קנין אבל בלילה שקודם החופה במדינתינו שאין שולחים באותו לילה סבלונות ודאי לא הוי סעודת מצוה וכ"כ מ"א ר"ס תקנ"ח: