מחצית השקל על אורח חיים תמד:יא

(ס"ק יא) יבטלנו כו' מצוין בטעות וקאי ארישא ההולך לדבר מצוה משא"כ במילה ואינך לא הבנתי הא גם מילה אפי' שלא בזמנה כל שעתא עובר וכמ"ש מ"א לעיל סי' רמ"ט ס"ק ה' דמה"ט מותר לעשות סעודת מילה שלא בזמנה בע"ש דהוי זמנה קבועה וכ"כ לקמן סי' תקס"ח ס"ק יו"ד מדברי התו' ע"ש. ולכאורה עלה ברוחי ניהו דגם אם עבר יום ח' החיוב על האב למוהלו מ"מ אין בו חיוב דאורייתא. דהא בקידושין דף כ"ט ילפינן דהאב חייב למול בנו מדכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלקים והא אברהם מל יצחק ביום ח'. ניהו דהבן עובר כל היום כשיגדיל מקרא דוכל ערל זכר אשר לא ימיל בשר ערלתו ונכרתה. אבל על האב אין חיוב מן התורה. אבל מלשון רמ"א בי"ד סי' רס"א בהג"ה ובד"מ שם בשם הכל בו משמע דהוי עשה דאוריי על אב וב"ד. וכן משמע מתוס' דקידושין שכתבו דמה"ט הוי מ"ע שלא הזמן גרמא דמן יוס ח' ואילך אין לה זמן קבוע הרי דקראו מה שהחיוב על אב למול מ"ע שאין הזמן גרמא. דהא דחי אפי' פסח שי"ב כרת כדאיתא בברכות דף י"ט ע"ב דדרשי' מולאחותו דמטמא למת מצוה אפי' הולך לשחוט פסחו. ואע"ג דגם עשה דתשביתו דוחה פסח אם הוא מתחלת שש. ה"ט דתשביתו כל שעתא עובר והא מעלה זו יש גם למת מצוה ולכן ס"ל למ"א מסבר' ידעדיף מעשה מתשביתו. שעובר בלאו. דבער"פ ליכא לאו רק עשה דתשביתו אע"ג דבלא"ה כ' מ"א סי' תמ"ו בשם התו' דמשהה חמץ כדי לבערו אינו עובר היינו דוקא אם אינו יכול לבער עכשיו וע"ש סי' תמ"ו סס"ק ב':

דשב וא"ת עדיף דשם בברכות אמרי' המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק ופריך דנילף ממת מצוה דדוחה פסח והיינו משום כבוד הבריות דקבורת מ"מ הוי כבוד הבריות. וה"ה דלא יהיה צריך לפשוט כלאים בשוק משום כבוד הבריות ומשני שאני פסח דהוי שב וא"ת לכך דוחה משא"כ כלאים אע"ג שכבר לבש הוי קום ועשה ע"ש ברש"י וה"ה הכא: