מחצית השקל על אורח חיים תמג:ו

(ס"ק ו) אם כו' דוקא אם שפחה כו' דכן הוא בטור מעשה שקנתה שפחה כו' והטעם דלמי שקנה אסור דהא ר"ת בס' א"ח דהוא מריה דהאי דינא אייתי ראיה מדאמרי' בחולין דף ד' ע"ב חמצן של ע"ע ומשהין חמץ בפסח בביתם מ"מ אחר הפסח חמצן מותר ולא אמרינן דהוי חמץ שעבר עליו הפסח ואמרי' טעמא מפני שהן מחליפין עם הגוי את חמצן דלא שביק התירא ואכיל איסורא הרי דחליפי חמץ מותר דאינו תופס דמיו וכתבו רש"י ותו' שם דמ"מ למחליף אסורין החליפין ומה התם אחר הפסח לר"ש אין בו כ"א איסור דרבנן מצד קנס כ"ש לפני פסח לדידן לאסור מן התורה שהחליפין אסורים למחליף עכת"ד הב"ח:

וכ"כ בסי' ת"נ ובטור שם ישראל שהי' לו תנור שנותנים לו שכר אפייתו לחם חמץ ואפו בו גוים בפסח אסור לקבל אחר הפסח אפילו מעות דמשתכר באיסורי הנאה. ואם כבר קיבל המעות מותרים אע"ג דהוי חליפי חמץ הרי דחליפים מותרים אף למחליף א"כ ע"כ צ"ל הא דכ' הטור כאן מעשה שקנאה שפחה הוא לאו דוקא אלא שהמעשה כך היה:

וכ' בי"ד כו' אם לקח הגוי היין כו' דדוקא אם נותן לו המעות בשעה שלוקח היין או קודם לו אסור דהוי דמי יי"נ. דלולי דהיה נותן לו היי"נ לא היה הגוי נותן מעות אבל אם מגוי לקח תחלה היין וקנאו במשיכה א"כ אין לישראל תביעה על הגוי דהא היי"נ אסור בהנאה ולא משתרשי לי' הגוי כלל ובדין הגוי א"צ לשלם לו דהא היי"נ שאסור בהנאה אינו שוה כלום והמעות שנותן לו הגוי הם מתנה בעלמא ולא דמי יין ולכן שרי:

לפי שנהנה משום קנס כו'. ע"ש ס"ס קמ"ד גבי ע"ז כה"ג אם מכרו לגוי וכ' שם דוקא אם הגוי מכר הע"ז לגוי אחר אז מותר לישראל לקבל הדמים ומשמע שם דהדמים מותרים אף לישראל המוכרו וע"ש בש"ך מחלוקת הפוסקים ובזה בסי' קל"ב ובס"ס קמ"ד:

ונ"ל דבחמץ כו' לכ"ע ר"ל לכל הפוסקים האוסרים שם בי"ד למוכר וגם לדעת הב"ח דהכא שאוסר למחליף כנ"ל ומשמע מדברי מ"א אפי' החמץ עדיין בעין ביד הגוי ולא מכרו לאחר: