מחצית השקל על אורח חיים תמג:ג

(ס"ק ג) שליש היום כו' עד ה' שעות ומחצה. דאותן שתי שעות שנתנו הי"א הם שעות השוואה ולא שעות זמניות. וע' בט"ז. וכן משמע בתוספות דף ב' ד"ה והא קי"ל כו' ובדף י"א ד"ה א' אומר כו' כ"כ הב"ח בסי' תנ"א:

ואין ביניהם אלא דבר מועט הבינו רבים דר"ל דאין בין הב"ח ולבוש ול"ח כ"א דבר מועט ולכן מקשי' דיש מרחק רב ביניהם. ואטה למשל אזני שיהיה מובן בקל אם היום ארוך ט"ז שעות דהיינו ע"ה הוא סוף שעה רביעית אחר חצות לילה. וצ"ה הוא סוף שעה שמינית אחר חצות היום. א"כ לדעת הב"ח השלים מזה הוא ה' שעה ושליש שעה. א"כ כלה זמן האכילה אחר ט' שעות ושליש שעה אחר חצות לילה דהא ע"ה הוא סוף שעה ד' והוסיף עליהם ה' שעה ושליש תמצא כנ"ל אבל ללבוש ול"ח הזמן מתארך יותר בין א"א כדעת הרמב"ם דס"ל דמע"ה עד הנ"ח מהלך ה' מיל וכן משקיעה עד צ"ה ה' מיל לפ"ז שיעור מיל ב' חומשי שעה אם כן מע"ה עד הנ"ח שני שעות וכאש' יתבאר החשבון להבא. וכן משקיעה עד צ"ה שני שעות אם כן חסר מט"ז שעה הנ"ל ד' שעה ונשאר היום י"ב שעה טול מזה השליש שהמה ד' שעה והוסיפן על סוף ד' אחר חצות הלילה שאז ע"ה דהיינו שש שעה דהיינו שני שעות עד הנ"ח ועוד מהנ"ח ואילך ד' שעות אם כן יכלה זמן אכילה סוף שעה יו"ד אחר חצות לילה א"כ איכא בין ב"ח ללבוש ול"ח שני שלישי שעה. ואף לאמיתת הדברים שהלבוש פסק כמ"ד דמע"ה עד צ"ה הוא ד' מיל וכן משקיעה עד צ"ה ולפ"ז שיעור מיל הוא רביע שעה וחצי רביע וכמו שיתבאר להבא. א"כ מע"ה עד הנ"ח שעה ומחצה וכשיעלה ע"ה סוף שעה ד' אחר חצות הוסיף עליהן שעה ומחצה. א"כ הנ"ח הוא ה' שעות ומחצה אחר חצות וכן משקיעה עד צ"ה. א"כ היום ארוך מן הנ"ח עד השקיעה י"ג שעה טול מהם השליש הוא ד' שעה ושליש א"כ הוסיף על ד' שעה אחר חצות שעלה ע"ה שעה ומחצה עד הנ"ח ועוד ד' שעה ושליש שלישית של יום ס"ה תשעה שעות ומחצ' ושליש שעה א"כ נמשך זמן אכילה ללבוש יותר מלה ב"ח חצי שעה ויהיה איך שיהי' איך קרא מ"א דבר מועט. אולם לענ"ד לבבי לא כן ידמה אלא מ"ש מ"א ואין ביניהם אלא ד"מ קאי על הלבוש ול"ח וכוונתו לפרש מ"ש מ"א והלבוש ול"ח כתבו לחשוב כו' משמע שהן שוין בדין זה ובאמת גם הלבוש ול"ח פליגי וכאשר יתבאר וע"ז כתב מ"א ואין ביניהן ר"ל בין הלבוש ול"ח כ"א דבר מועט ולכן לא חש מ"א לאותו דבר מועט וכלל דעת הלבוש ול"ח יחד. והוא דהל"ח כ' בפ"ק דברכות סי' י' ד"ה עד ג' שעות כו' דת"ה חשיב היום מע"ה עד צ"ה אבל הרמב"ם ע"כ ס"ל דחשבי' היום מהנץ החמה עד השקיעה:. לפי שהרמב"ם כ' שיעור מיל ב' חומשי שעה ולהת"ה אין החשבון זה עולה. אע"כ הרמב"ם ס"ל דחשבי' מנה"ח עד השקיעה ואז החשבון מכוון דאיתא פ' מי שהי' טמא דאר"י מהלך אדם בינוני ביום בניסן ובתשרי י' פרסאות והם ארבעים מיל דכל פרסה ד' מיל דס"ל כמ"ד שם מע"ה עד הנ"ח מהלך ה' מיל וכן משקיעה עד צ"ה ה' מיל א"כ נשאר מהנ"ח עד השקיע' ל' מיל וכיון דבניסן ובתשרי היום י"ב שעה וא"כ אי שיעור מיל שני חומשי שעה החשבון מכוון דא"כ בעי' לשלשים מיל ששים חומשים והם י"ב שעה דהא ה' חומשים הם שעה. אבל לפמ"ש הלבוש סי' רס"א ורס"ז נראה דס"ל כר' יודא שם דמע"ה עד הנ"ח מהלך ד' מיל וכן משקיעה עד צ"ה וישאר מהנ"ח עד השקיעה שהם י"ב שעה אז ל"ב מיל א"כ שיעור מיל הוא רביע שעה וחצי רביעי כי ל"ב רביעיות הם ח' שעות ול"ב חצי רביע ד' שעה יחד י"ב שעה עכת"ד ל"ח לפ"ז איכא בין הלבוש ול"ח דבר מועט. דהל"ח פוסק כהרמב"ם דמע"ה עד הנ"ח ה' מיל וכן בשקיעה וא"כ לדידיה שיעור מיל שני חומשים. א"כ אם ע"ה הוא סוף שעה ד' אחר חצות לילה כמ"ש במשל א"כ יש מע"ה עד הנ"ח ה מיל שהם שני שעה א"כ הנ"ח הוא סוף שעה ששית אחר חצות. וכן משקיעה עד צ"ה ב' שעה א"כ מהנ"ח עד השקיעה שנים עשר שעה מכוונים טול מהן השליש שהן ד' שעה והוסיפן על סוף שעה ששית שהוא זמן הנ"ח שממנו מתחילים לחשוב א"כ כלה זמן האכילה סוף יו"ד שעה אחר חצות. אבל ללבוש דס"ל כמ"ד ד' מיל מע"ה עד הנ"ח ולפ"ז שיעור מיל רביע וחצי רביע שעה כנ"ל. ומשמע שם בגמ' וברש"י ד"ה רבנן הוא דקטעי דחשבי דקדמי וחשוכי. דמ"ד דליכא רק ד מיל מע"ה עד הנ"ח וכן בשקיעה ס"ל אע"ג דחזי' דבני אדם מהלכים קודם הנץ החמה עד הנץ החמה ה' מיל. היינו שהם מקדימים קודם ע"ה שיעור מיל וכן בערב הולכים מיל אחר צ"ה לכן סברו רבנן מע"ה עד צ"ה ה' מיל. ובאמת ע"ה הוא שיעור מיל מאוחר ממה דסברו רבנן כי העולם מקדימים ללכת מיל קודם ע"ה ע"ש. א"כ למ"ד ד' מיל מע"ה עד הנ"ח ע"כ לדידיה ע"ה מאוחר מלמ"ד ה' מיל שיעור מיל ושיעור מיל למ"ד ד' מיל הוא רביע וחצי רביעית שעה כנ"ל. א"כ אם לל"ח ע"ה הוא סוף שעה ד' א"כ ללבוש דס"ל ד' מיל מע"ה עד הנ"ח ע"כ ע"ה מאוחר שיעור מיל ויהיה ע"ה בשעה ד' ורביעי וחצי רביעי שעה. אחר כך חשוב שיעור ד' מילין עד הנ"ח ולדידיה עולין שעה ומחצה א"כ צרפן יחד ויהיה הנ"ת אחר חצות ה' שעה וג' רביעית ומחצה א"כ עד חצי היום הוא שש שעה וחצי רביע וכן מחצות היום עד השקיעה. א"כ מהנ"ח עד השקיעה י"ב שעה ורביעי. טול מזה השליש הם ד' שעה וחלק י"ב משעה דהיינו ה' מינוטין וצרף אותן לה' שעה וג' רביעית ומחצה שהנ"ח אחר חצות לילה עולה תשעה שעה ושעה עשירית פחות חלק כ"ד משעה דהיינו שני מינוטין וחצי וזה דבר מועט שבין ל"ח ולבוש דלל"ח כלה זמן אכילה סוף שעה עשירית א"כ יש ביניהם שני מינוטין וחצי ודוק:

יש לסמוך על דעת י"א כו'. ועט"ז עמ"ש על דעת י"א וכתב הב"ח דהמחמיר כשיטות התוס' ר"פ כל שעה דמפרשים דברי ר"י בן בתירא דאפי' לב"ה כל דבר ששם בעליו עליו כגון מיני יין שרף אסור למכור לגוי ל' יום קודם לפסח אלא א"כ יודע שיכלה אותו יין שרף קודם פסח שלא יאמר שהישראל מוכרו ע"י גוי בפסח והמחמיר כדבריהם תע"ב וח"י חולק: