מחצית השקל על אורח חיים תמב:ט

(ס"ק ט) אם העמיד כו' דחשיב כמו בעיני' משמע דס"ל דאסור מדאוריית'. דאל"כ לא היה צ"ל כו' דהא ס"ל להטור דדבר שאין אסורו כ"א מדרבנן מותר לשהותו אע"כ דסבירא ליה דהוי דאוריית' ועדיף מתערובת דהוי כמו בעיניה אלא שאחרונים תמהו על הטור שסותר א"ע דבי"ד סי' פ"ז משמע דס"ל דדבר המעמיד בטל ככל איסורים ע"ש:

ובחמץ עכ"פ כו' ניהו משום דאסורו במשהו יש להחמיר לענין אכילה והנאה אבל עכ"פ לשהותו מותר:

וגם בתשו' הרשב"א כו' מוכח דלא כיש"ש:

וזה שבישל עתה היה רביעי או חמישי כו' כ' בס' ח"מ וז"ל וגם היה נ"ל לפמ"ש הרב"י בי"ד ס"ס קט"ו גם הד"מ הביאו שם בחלב של ישראל שהעמידו וחמצו בחלב של גוי וחזר והעמידו בחלב זה חלב אחר ובאחר אחר דמותר להעמיד בחלב זה השלישי חלב רביעי דכבר כלה כח מעמיד האיסור בשלשה פעמים ע"ש שכ"כ בשם רי"ו ה"ה בנדון דידן אם היה רביע וכ"ש יותר שאין להחמיר כו' ומ"מ אין להקל נגד דעת הפוסקים עכ"ל ובפר"ח ס"ס תמ"ז מיקל בזה אולם בש"ע י"ד לא העתיקו לא הרב"י ולא רמ"א אלא הפר"ח העתיקו שם. אך בס' א"ז ס"ס תמ"ז פקפק על דינו של רי"ו והרב"י הנ"ל מהאי תשובת הרמב"ן בדבש וכן רמז עליו פה בס' א"ר ס"ק י"א וסיים ולדינא אפשר להקל בעבר ושהה עכ"ל והח"י כתב דא"ל דדבר המעמיד ניהו שאינו בטיל מ"מ לא עדיף מתערובות שאין ס' כנגדו. וקיימ' לן ס"ס תמ"ו אם עבר ושהה תערובות כה"ג מותר בהנאה רק שיוליך דמי הנאת איסור לים המלח וא"כ ה"ה די"ל כן בנאסר ע"י דבר המעמיד אלא כיון דהרבה פוסקים כתבו דהוי כאלו בעיניה א"כ גם אחר הפסח יש לאסרו וסיים מ"מ בהפסד מרובה יש לסמוך ע"ז להתירו בהנאה ע"י הולכת הנאה לים המלח:

כדתנן ואלו עוברין כו' עכ"ל ועמ"ש ס"א ר"ל כל שדרכו להתערב ולתקן הדבר ודאי דאין להשהותו:

ה"ל זוז"ג ושרי ומבואר בש"ך וט"ז שם דאם היה בהאיסור לבד כדי להחמיץ אפי' יש גם בהיתר לבד כדי להחמיץ מ"מ אינו נקרא זוז"ג ואסור:

וכתב רדב"ז כו' גבינה שהעמידה כו' ואסור וכ' בס' ח"מ לא הבינותי דהא קיי"ל הא דדבר המעמיד לא בטל דוקא כשאסור מצד עצמו אבל כשאיסורו מחמת דבר הבלוע ל"מ דבר המעמיד דהא אין הבלוע מעמיד והכא כיון דהקיבה אסורה משום שבלעה מכלי חמץ למה תאסר משום דבר המעמיד. והנה אין ס' רדב"ז ת"י. אך לענ"ד באמת לא אסר הגבינות משום דבר המעמיד אלא משום שלא היה ששים או אם נעשה בפסח משום משהו. ומ"ש שהעמידו בקיבה כו' המעשה כן היה:

ול"ל דדינו כדבר כו' ר"ל כל מה דמקיל רמ"א בדבר שנתבשל בכ"ח ה"ה דמקילין הכא דהא מה שקיבל טעם ע"י כבישה בכ"ח וודאי דלא עדיף מאלו נתבשל בכ"ח:

ודוק' שהיתה הקיבה מע"ל כו' ועמ"ש מ"א לקמן סי' תמ"ז ס"ק ט"ז ד"ה ודע דלא כו':

ס"ק י' ואם לאו כו' וכמ"ש סי"א שכתב שא"א לנקרן כו' והכלי מצרפו כו' משמע דבעי' עכ"פ שיהיה בין הכל כזית:

חייב לבער ועס"ח ר"ל שמשם גם כן משמע כסמ"ק דאי ליכא בין הכל כזית א"צ לבער שכ' אבל בבית כו' מפני שפעמים מקבץ אותם כו' משמע דאי לא היה מקבצם לא היה צריך לבער חצי זית וכן כל הדינים המוזכרים בסעיף ח' מוכיחים בהסמ"ק ולדעת הפוסקים החולקים על סמ"ק צ"ל בהאי דסעיף ח' שהן דברי הש"ס דמשמע דבלי צירוף חצי זית א"צ ביעור צ"ל או כמ"ש מ"א סעיף קטן י"ב בשם הכסף משנה ורמ"ך כיון שדבוקים הוי כמו עשוי לחזק או דסביר' ליה כמו שכ' מ"א בסס"ק זה הג"מ בשם הר"מ דחצי זית ומטונף קצת אין צריך ביעור ובקרקע ובכותלים הוי כמטונף קצת וכ"כ הפר"ח:

ומ"ש סי' ת"ס ס"ג. ר"ל אע"ג דפרורים ממילא בטלו מ"מ בעיסה שמתקבצים הפרורים לא בטלו ממילא כן מבואר שם:

וכתב הג"מ בשם הרא"ם. דוקא בשראוי לאכילה קצת כו' ולפ"ז הקשה הט"ז בס"ק ה'. כיון דראוי לאכילה עכ"פ צריך ביעור שלא יבוא לאכלו דמה"ט הצריכו החכמים בדיקה בכל חמץ. אע"ג שבטלו וע"ש מ"ש: