מחצית השקל על אורח חיים תלז:ג

(ס"ק ג) על השוכר כו' כמ"ש הטור ס"ס תל"ו. וכמ"ש מ"א שם ס"ק ט"ו. וכ"מ בתוס' וכת' הח"י ולא ראיתי שום משמעות בתו' שם ולע"ד י"ל דכתב התו' שם על האיבעיא דמשכיר בי"ד על מי לבדוק אי על המשכיר דחמירה דידיה. וכ' התו' וז"ל א"ל הטעם כיון דשלו הוא ואין אדם יכול לבטלו אלא הוא חייב לבדוק. דא"כ אמאי נקט המשכיר לחבירו בי"ד אפי' בי"ג יתחייב המשכיר מה"ט לבדוק כו' עכ"ל. נראה כוונתם דס"ד דהתוס' דהביטול ובדיקה כחדא חשיבא וכיון דהוא צריך להתחיל במצוה דהיינו הביטול צריך לגמור המצוה ולבדוק ג"כ וא"א דאין המשכיר צריך לבטל בפירוש וסגי במה שהפקידו ע"י יציאתו א"כ מאי דחו מאי אדיא בי"ד אפי' בי"ג נמי. ז"א בשלמא בי"ד א"כ המשכיר יוצא מן הבית בי"ד ומבטלו ע"י יציאתו היום (דהתוס' אין מפרשים כמ"ש בש"ע לצורך י"ד אלא בי"ד ממש ע"ש) ה"ה דחל עליו היום הבדיקה אבל אם משכירו בי"ג ויוצא מהבית בי"ג ומפקידו אז בשעת יציאתו. מה"ת נימא דגם יבדוק ביום י"ד ואטו אם יצא מן הבית בתחלת השנה ומפקיד אז החמץ וכי יעלה על הדעת דמה"ט יתחייב גם לבדוק בערב פסח אע"כ דהתוס' ש"ל דצריך גם לבטל בפירוש ג"כ ולכן שפיר דחי דא"כ אפילו משכיר בי"ג נמי אף דיצא מן הבית בי"ג מ"מ בי"ד בזמן ביעוד צריך לבטל בפירוש א"כ יתחייב גם לבדוק כיון דמתחיל במצוה בי"ד: