מחצית השקל על אורח חיים תלד:ח

(ס"ק ח) אלא הו' קודם שעה ו' דאח"כ לא מצי לבטל וכ' רמ"א שאין לשרו' בלילה עיין לקמן סי' תמ"ה ס"א בהג"ה:

ס"ק ט' שלוחו כו' א"י לבטל דמן הסתם אם עשאו שליח לבדוק לא עשאו שליח גם לבטל:

וכמ"ש ס"ס תרע"ז שכ' מ"א בשם הב"ח אי מדליק נ"ח לאש' תעמוד האשה אצלו בשעת ברכ' דמצות שהיא חובת הגוף קשה לעשות ע"י שליח (לאפוקי הפרשת תרומה וכדומה דהוי חובת התבואה) לכן עכ"פ תעמוד אצלו ה"ה הכא:

וב"ח פסק כו' הר"ן כ' אע"ג דבכל התורה שלוחו כמותו (חוץ משני דברים המבוארים שם) מ"מ כיון דהביטול הוא מטעם הפקר אם אומר אדם לחבירו שיפקיר נכסיו וכן עשה חבירו ואמר נכסי פלוני יהיו הפקר ל"מ דהא במה שאמר לחבירו שיפקיר בזה לא יצאו נכסים מרשותו. וא"כ אמירת חבירו שאמר נכסי פ' יהיה הפקר א"א שעי"ז יצאו מרשותו וה"ה לענין ביטול והב"י כ' עליו כיון דאקילו בי' דאפי' ביטול בלב מהני אע"ג דבהפקר ל"מ בלב. והיינו מטעם שכתב הר"ן כיון דבלאו הכי חמץ אינו ברשותו ש"א אלא שעשאה התורה כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בב"י ובב"י א"כ בגילוי דעתו בעלמא סגי אפילו בלב. וא"כ ה"ה דסגי ע"י שליח והב"ח דחה טעם הרב"י אדרבה הבו דלא להוסיף עליה וכיון דמצינו קולא אחת ניקל קולא אחריתי. אדרבה כיון שהקילו בה א' אין ראוי להקל יותר גם ע"י שליח. והט"ז הסכים עם הרב"י וכ' וז"ל דאמרי' כיון שרוצה להפקיע א"ע מאיסור חמץ. מסתמא נתן החמץ במתנ' לה שליח כדי שיהיה יוכל לבטלו ע"ש. ועדיין לא ידעתי במה זכה השליח באותו חמץ כיון שלא עשה שום קנין ועכ"פ צריך שוב לו' סברת הרב"י דבגילוי דעתו סגי. וכ' הט"ז לפי סברתו לא יאמר השליח חמצו של פלוני ע"ש: