מחצית השקל על אורח חיים תלד:ב

(ס"ק ב) יטלנו כו' נריך לבטל פ"א. ר"ל אם בדק שנית ולא מצא מה שגרר העכבר:

עכ"ל הרב"י צ"ל עכ"ל ד"מ ובס' ח"י כ' שלא מצא כן בהרב"י ובאמת כן הוא שלא נמצא בב"י כ"א בד"מ. ול"נ דלא כיון הר"ן כו' דהד"מ הבין דכוונת הר"ן במ"ש שהרי חמץ זה שגרר' העכבר מתוך הבית עדיין לא נתבטל משום דנוסח הר"ן היה בביטול לומר כל חמירא דאיתא בהדין ביתא (ובאמת לפי מה שראיתי בר"ן משמע שגם הוא היה נוסחתו כנוסחת הטור וז"ל על מ"ש הרי"ף אר"י הבודק צריך שיבטל והיכי מבטל אמר הכי כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חמיתיה כו' וע"ז כתב הר"ן ל' זה אינו בגמ' אלא כך הוא מקובל ביד הגאונים ז"ל עכ"ל ועיין בב"י)וא"כ כיון שגררתו החולדה חוץ לבית לא היה בכלל הביטול. ולפ"ז לפמ"ש הטור שלא לומר כל חמירא דאיתא בהדין ביתא אלא דאיתא ברשותי כדי לכלול גם חמץ שיש לו במקומות אחרים א"כ גם חמץ שגררה החולדה חוץ לבית הוי בכלל ביטולו וע"ז כ' מ"א דאין זה כוונת הר"ן אלא דאפי' נוסחת הטור שאומר ברשותי מ"מ אין החמץ שגררה בכלל הביטול:

שהרי שייר' כו' ומה"ט אומרים בלילה דלא חמיתיה כי החמץ שרואה ומשיירו למחר אינו מבטל:

מיהו אנו נוהגים בלא"ה לבטל כו' אע"ג שכ מ"א בס"ק ז' דאפי' לדידן שנוהגים לשרוף קודם שש אין לסמוך על ביטול היום היינו בקבע ולשנות מנהג הש"ס שהיו מבטלים בלילה אבל בנידון זה שכבר ביטל בלילה כתקנת הש"ס אלא ע"י מקר' צריך לבטל שנית יש לסמוך על ביטול היום ולא ח־ישינן שישכח לשרפו עד אחר שש דהוא חשש רחוק: