מחצית השקל על אורח חיים תלג:יב

(ס"ק יב) בא לידי כו' דשכיח הזיקא שאני הם דברי הש"ס ד"ח וע"ז הקשה הב"ח דה"ל להש"ס לומר הטעם שמא תאבד כו' דהכא אפילו וודאי כו' דלטעם שמא תאבד ל"מ בוודאי חמץ צריך מרא וחצינא וכמ"ש סעיף ח' אבל הכא דשכיח הזיקא ופטרוהו חכמים לגמרי אפילו בודאי חמץ ולכן אמר הש"ס טעמא דשכיח הזיקא כדי לפטור אפילו וודאי חמץ:

ול"נ דמשום קו' זו אין הוכחה כו' ר"ל דאין כוונת מ"א לחלוק עליו בבירור לדינא אלא דמקושיא זו אין הוכח' אבל מ"מ אפשר דהדין אמת מסברא ובפרט שהב"ח הביא סמוכים לדין שלו מל' הטור ע"ש:

והע"ש כו' דמיירי שלא השתמש כו' ר"ל דמה"ט אמרה הגמרא הטעם דשכיח הזיקא ולא סגי ליה בטעם שמא תאבד ל"מ משום דבא ליתן טעם דא"צ בדיקה אפילו לא השתמש שם וא"כ ל"ל שמא תאבד ל"מ שם דמאין נאבד לו שם מחט אי לא השתמש שם. ולכן נתן טעם דשכיח הזיקא דלפ"ז אפילו כה"ג אין צ"ב. וכ"ה בגמ' להדיא ופריך אהאי דאמרי' מפני שיאמר הגוי כשפי' הוא עושה פטרוהו. ופריך א"כ היכי השתמש שם דהיה לו לירא דהגוי יאמר שעושה לו כשפים וכיון דלא השתמש שם פשיטא דא"צ בדיקה ומשני דהשתמש שם ביום דאז לא יחוש הגוי לכשפים דמה"ת אבל השתא הבודק בלילה. וע"י נר חייש הגוי לכשפים. מ"מ מבואר דאי לא השתמש שם פשיט' דא"צ בדיקה:

וכ"מ מלשון רש"י כו' שכ' אהא דסעיף ח' כותל כו' ונפל וז"ל אין מחייבים אותו לבדוק את גל האבנים אלא למראית עין אבל להכנים ידו כו' עכ"ל. משום דבזה ליכא סכנת עקרב וה"ה הכא כשבודק ביום לאור היום כיון דכה"ג ליכא סכנה צריך לבדוק וקמ"ל דס"ד כיון דא"א לקיים תקנת חכמים כתקנה פטור מכל וכל לזה אייתי ראיה מרש"י דעכ"פ מה שאפשר לו לעשות צריך לעשות: