מחצית השקל על אורח חיים מב:ג

(ס"ק ג) חדשים כו' דהזמנה לאו מלתא הוא וכ"ז שלא הניחן ל"מ אלא הזמנה:

אם נפסק' כו' כמ"ש ס"ס ל"ג דכדי שתקיף הזרוע לקשור ותמתח עד אצבע האמצעי ויכרוך ממנה ג' כריכות על האצבע ויקשור אין לה תקנה לא בקשיר' ולא בתפיר' וכיון שנפסק' ס"ל א"א לקשור ולתפור שם אולם כיון שהרצוע' שנפסקה הוא כשיעור המבואר סוף סי' ל"ג רצה להפך הרצוע' ולעשות הקשר בקצה הרצועה הארוכה ובקצה האחר יקשור חתיכת רצוע' הקטנה שהיה בו הקשר תחלה:

ועתה יעשה בו כריכת האצבעות. מלשון זה משמע דלא כמ"ש ס"ס ל"ג דאם נשאר כדי שתמתח עד האצבע ויכרוך סביב האצבע ג"כ דרשאי לקשור בו מ"מ צריך לכתחל' למותחו עד האצבע ויכרוך ג' כריכות בחתיכ' הרצוע' שלימה ואח"ז יחזור לאחוריו לצד הקובד"ו ויכרוך על הזרוע ז' כריכות עם הרצוע' הקשור' דאי ס"ל למ"א כן הל"ל ועתה יעשה בו ז' כריכות על הזרוע אעפ"כ במקומי אני עומד ולענ"ד צ"ל כמ"ש ס"ס ל"ג דימתחם תחלה עד האצבע ויכרוך שם כו' ולשון מ"א פה בזה הוא לאו דוקא כי פה אין זה עיקר הדין ועיקר כוונתו לישא וליתן בדין הורדת קדושה:

והרב"י כ' בסי' ל"ג בשם הג"מ אם נפסק' כו' אע"ג דלא קי"ל כהאי הג"מ מ"מ לענין הורדת קדושה איכא למילף מדבריו דבזה אין חולק עליו:

בשבת דף צ"ח אי' ארשב"י אר"א אר"ה אמר רב המעביר ד' אמות בר"ה מקור' פטור. ופריך והא עגלות (שנשאו בהם קרשי המשכן) מקורות היו (דהעגלות היו מרובעות ארכן ה' אמות וכן רחבן ה' אמות והקרשים ארכן עשרה אמות ובין עגלה לעגלה היה אויר ה' אמות והניחו אורך הקרשים לרוחב העגל' דהיינו אמצע הקרשים והי' תופס רוחב העגלה ה' אמות נשאר מן הקרש חוץ לעגל' ה' אמות דהיינו שני אמות ומחצה מצד העגלה מזה ומשני אמות ומחצ' מצד השני' של העגלה וכן היה בעגל' שבצד' נמצא אויר שתחת העגלות וכן האויר שבין עגל' לעגלה היו מכוס' בקרשים) ואמר רב משום ר"ח עגלות תחתיהן וביניהן וצידיהן ר"ה ומסיק דהיו מניחין הקרשים על צידיהן ועוביין של קרשים לא היה כ"א אמה ופריך אכתי מקורות היו כיון דאורך העגלה היו ג"כ ה' אמות א"כ מסתמא לא הניחו על עגלה א' יותר מז' קרשים דה' קרשים היו ה' אמות וה' אמות בה' אמות לא יתיב ועכ"פ ד' קרשים הניחו נמצא כל האויר מקור' ולא נשאר כ"א אמה א'. ואם נחלק אותה אמה לג' אוירים שבין ד' הקרשים נא יגיע לאויר א' ג' טפחים ואמרי' לבוד וה"ל כאלו כלו מקור' ואמרי' בשלמא למ"ד קרשים למטן עוביין אמה למעל' כלין והולכין עד כאצבע שהיו משופעים מלמטה למעלה א"ש דא"כ למעלה היה אויר הרבה בין קרש לקרש דל"ל לבוד והוי רה"ר והקשו התוס' בשם הר"י פורת דלמ"ד כלין עד כאצבע מסתמא סדרו חוד של קרש זה נגד עוביו של קרש אחר דכך מסודר באופן יותר נאות וא"כ היה מניחים ששה קרשים ועדיין לא היו מחזיקים כ"א ג' אמות וג' אצבעות נשאר אויר מן העגל' ב' אמות פחו' ג' אצבעות ואם תחלקם לחמשה אוירים כי גם בין חודן של זה לעוביין של זה היה מסתמא אויר לא יגיע לכל אויר ג' טפחי' ואכתי ה"ל לבוד וה"ל ר"ה מקור' וע"ז תירצו דלא היו רשאים לעשות כן וכמ"ש מ"א בשמם כשמניחי' הקרשים על העגלות כו':

שהי' למעלה. שהיו היריעות פרוסות עליהן ודמי להא דאמר כו' כ"ה בתוס' שם א"כ כ"ש כאן כו' דמה התם קדושת ב' הקרשים שוה דהא בכל קרש יש בו צד עליון וצד תחתון אלא שמהפך קרש א' כ"ש כאן שאין ברצוע' זו קשר כלל ותחלה היה בו קשר: