מחצית השקל על אורח חיים תיט:א

(ס"ק א) מצוה כו' וכ' הב"ח ולא נהגו כן כו' לענין דינא לעשות סעודת פורים בשבת. ר"ל אי חל ט"ו אדר (די"ד לדידן א"א לחול בשבת) בשבת מוקפים חומה אף שקורין המגלה בע"ש. לענין דינא לעשות כו' א"כ דברי הב"ח סותרים זא"ז דכאן כתב ולא נהגו כן משמע דמן הדין יש לעשות סעודה ביום א' ולקמן כתב לענין סעודת פורים דאפילו מדינא י"ל בשבת לא מצד מנהג לבד:

ונ"ל שיש למשוך כו' ר"ל שלא לשנות המנהג ואעפ"כ לצאת אף לדעת ירושלמי:

ובספר של"ה (בשער האותיות אות ק' תחלת דיני בהמ"ז בהג"ה) נקט לו שטה אחרת דל"א בתר תחלת סעודה:

וכ' בשבת. ר"ל אי חל ר"ח בשבת:

מזכיר רצה לא מפני דאזלינן בתר תחלת סעודה אלא שגם בסוף סעודה עדיין שבת היא דהא מצוה להוסיף, וכיון שמזכיר רצה אגב גררא מזכיר גם יעלה ויבא אף שבר"ח אין מצוה בהוספה מ"מ כל זמן שהוא שבת ממילא גם הוא ר"ח כן היא שם:

כיון דבאמת עתה הוא ר"ח. ר"ל שר"ח הוא מצד הדין. ושבת כבר עבר אלא שמוסיף עליו אף שיש מצוה בהוספה מ"מ עיקרו של יום שהוא ר"ח עדיף:

ק"ו כשחל ר"ח במ"ש כו' דאיכא עכ"פ מצוה בתוספת שבת אף שעתה באמת הוא ר"ח שיש לילך בתר התחלת סעודה:

לפי מ"ש כו' דאם התפלל ערבית. ר"ל תוך הסעודה:

ולכן נ"ל כו' יזכיר של ר"ח דהא ע"כ צריך לדחות או רצה או יעלה ויבא לכן עדיף להזכיר יעלה ויבא ונא רצה:

כיון דבלא"ה דעת של"ה כן אפילו לא אכל פת בלילה. אפילו התפלל ערבית מבע"י ר"ל תוך הסעודה מ"מ כבר עשאו לילה. ואם היה מזכיר ר"ח או שבת הוי תרתי דסתרי כמ"ש מהרי"ל:

מ"ד אמ"ש. ר"ל דקיי"ל ס"ס קפ"ח דאזלינן בתר תחלת סעודה ואי נמשך סעודת שבת עד הלילה מזכיר רצה אף ע"ג דודאי הקהל כבר התפללו ערבית דניהו דהוא האריך על שלחנו סתם צבור לא האריכו:

וכ"כ סימן רס"ג לענין מנחה בע"ש. שאף שהקהל כבר קבלו שבת אם היחיד לא קיבל שבת עמהן ועדיין לא התפלל מנחה יתפלל מנחה הרי דאם עדיין לא התפלל מנחה אינו נגרר בתר הצבור שהתפללו ערבית:

ועיין בטור סימן קי"ז. שכתב בשם ראבי"ה דהא דשואלין ותן טל ומטר ס' יום אחר התקופה בעינן מעת לעת (אבל לא קי"ל כן) לכן אי חל התקופה דרך משל ג' שעות ביום והקהל כשהתפללו ביום ס' שחרית קודם ג' שעות עדיין לא שאלו מטר שעדיין לא שלמו ס' יום מעת לעת אף יחיד המתפלל אחר ג' שעות לא ישאל מטר. שלא יהיה כב' תורות ונגרר אחר הציבור (ואין זה ראיה גמורה):