מחצית השקל על אורח חיים תה:א

(ס"ק א) מעמידת כו' הבלעת תחומין כו' ר"ל שאם היה קצת ממה שהוא יכול להלך עכשיו מובלע בתוך התחום שיצא ממנו ה"ה כאלו יצא והרי כאן אפי' נאמר כיון שיצא חוץ לתחום אמה הפסיד תחומו מ"מ יש לו במקום עמידתו עכשיו עכ"פ ד"א ואם כן לר"א דא"ל דאותן ד"א הוא באמצען ויש לו לכל צד ב"א אם כן יש לו ממקום עמידתו לצד תחומו שני אמות וכיון שלא יצא רק אמה אם כן רשאי לכנוס תוך התחום עכ"פ אמה ואם כן דינו כאלו לא יצא:

בין שיצא כצ"ל:

באונס אבל במזיד מודה דלא מהני הבלעות תחומין:

וזה ג"כ אנוס כו' ר"ל סתמא דמלתא יציאת אמה אין לו בו תכלית שנא' שיצא לדעת וסתמא דמלתא היציאה שלא לדעת ואי מיירי הרמב"ם שיציאת האמה היתה לדעת ה"ל לפרש כיון דהסתם אינו כן:

ותירץ המ"מ כו' ר"ל דהרמב"ם פוסק כר' יודא דאותן ד"א שיש לו הן ברוח אחד והברירה בידו לברור לו איזה רוח שירצה. ולכן נראה כבורר אל עבר פניו ואין לו לילך לצד תחומו כלל ואין ד"א שלו מובלעים תוך התחום וא"כ לפמ"ש רמ"א לעיל סי' שצ"ו סעיף א' כר"א דאותן ד"א נותנים לו והוא באמצען אם כן יצא רק אמה איכא הבלעת תחומין וה"ל כאלו לא יצא ואולי סמך רמ"א א"ע על מ"ש לעיל סי' שצ"ו ולכן לא הגיה פה וז"ש מ"א שנתכוין הרב"י והוא לשון הרמב"ם שכתב מעמידת רגליו ולחוץ לדברי המ"מ כיון שמהלך נרא' שבירר לחוץ:

ולכן נ"ל להקל כו' כיון שהמ"מ גופיה העיד על תירוצו שהוא דוחק ומסתבר ליה דעת הראב"ד:

וכמדומה שלא ראה כו'. דהב"ח ר"ל דהרמב"ם גם הוא הולך בדרך הרי"ף שכן דרכו שפסק כר"א דארבע אמות נותנים לו והוא באמצעו אלא דהרמב"ם מיירי שיצא אמה חוץ לתחום מדעת בכהאי גוונא הבלעת תחומין לאו מלתא ועל זה כתב שלא ראה דברי הראב"ד שגם הוא הבין דהרמב"ם מיירי שיצא באונס כו' וע"כ צ"ל כתירץ המ"מ וכן משמע לשון הרמב"ם שגם הוא כתב כל' הש"ע מעמידת רגליו ולחוץ שמורה כתי' המגיד משנה כנ"ל:

וגם דברי כ"מ כו' שנראה מדבריו שגם הוא נראה לו מלשון הרמב"ם כתב טעם שלא יכנס בד"א שיש לו לאדם תחלתן ממקום שעמד בו כו' דס"ל כר"י דד"א נותנים לו מצד אחד וע"ז כתב הכ"מ וז"ל איני יודע מה טעם הוא זה שאעפ"כ נמדוד הד"א לצד תחומו ונמצא נכנס תוך התחום וצ"ע עכ"ל ועשה א"ע כאלו לא ידע מדברי הראב"ד ולא מתי' המ"מ: