מחצית השקל על אורח חיים שצז:ט

(ס"ק ט) הרי כו' ה"ל כמין במינו ולא בטל בדשיל"מ (אבל לענין שאר אסורים ל"מ כה"ג מין במינו וכמ"ש פר"ח בי"ד סי' ק"ב) עסי' תקי"ג ר"ל דשם כתב מ"א ודייק מדכתב המחבר שם אם לבנו מאכל בביצה שנולדה בי"ט (דג"כ היא דשיל"מ) וכיוצא בזה מידי דלחזותא וטעמא עביד לא בטיל וכתב מ"א ע"ז וז"ל משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטל אע"פ שבא לתקן הקדרה כגון מים ומלח בעיסה בטל עכ"ל אלא דשאני הכא דדברי מ"א דהכ' הם דברי התוס' ביצה דף ל"ט ע"א ד"ה משום כו' וכ' תחלה לתרץ וז"ל גבי תחומין שאני דחמירי כאלו הוי מין במינו בעלמא כיון דממונא הוא ר"ל כיון דהמים ומלח יש להם בעלים אחרים ככל ממון וצריך לבטל שם הבעלים זה דבר קשה ולכך החמירו דדשיל"מ כה"ג אפי' מין בשאינו מינו לא בטל אח"ז כתבו ועוד י"ל כמ"ש מ"א כיון דבא לתקן כו והוי ס"ל למ"א דע"כ המחבר לא ס"ל כתי' א דהתוס' דא"כ באיסור תחומין אפי' לא בא לתקן אינו בטל ולמה נקט המחבר מים ומלח אף די"ל דנקט לשון המשנה בביצה מ"מ כיון דאנן יש לפנינו שני תירוצי התוס' לא ה"ל להרב"י ליתן מקום לטעות להמעיין דדעת הרב"י דוקא אם בא לתקן אינו בטל אע"כ דהאמת כן הוא דדוקא בבא לתקן אולם בצירוף סברת התוספת בתי' ראשון כיון דממונ' היא אבל בעלמא לא א"כ ס"ל להרב"י דוקא בדאיכא תרתי ממונ' ובא לתקן כשני תירוצי התוס' יחד:

עס"י שי"ח סס"ט ר"ל דלא תיקשי ל"ל ה"ט דהוי דשיל"מ ת"ל דהא מלתא דעביד לטעמיה קי"ל דלא בטל וכן תי' רבא שם דף ל"ח ע"ב וכמ"ש התו' שם דמלח עביד לטעמא מים חשיבי דעיקר העיסה נעשה מהם עכ"ל לזה כתב דבסי' שי"ח כתב וע"פ דבריו שם יתיישב גם כאן דאיכא נ"מ היכי דאין המים ומלח ששאלה מספיקים להעיסה כ"א בצירוף מים ומלח של עצמה דהוי זו"ז גורם דמשום מידי דעביד לטעמיה היה בטל אבל מטעם דשיל"מ לא בטל לכן נתן מ"א טעם דבר שיש לו מתירין שהוא טעם כולל: