מחצית השקל על אורח חיים שצז:יג

(ס"ק יג) הנובעים כו' גשמים היורדים בי"ט כו' הכי איתא בעירובין דף מ"ה ע"ב גשמים שירדו מעי"ט יש להם אלפים אמה לכל רוח. ירדו בי"ט ה"ה כרגלי כל אדם ובעי לאוקמי כר"י ב"נ דסבירא ליה חפצי הפקר קונים שביתה ולכן כשירדו מעי"ט י"ל אלפים אמה לכל רוח דקנו שביתה במקומן ודחה דלמא לעולם חפצי הפקר אין קונים שביתה והכ' מיירי שירדו סמוך לעיר דדעת אנשי העיר עליהן וה"ה כרגלי אנשי העיר והקשה א"כ למה קתני יש להן אלפים אמה לכל רוח משמע ממקומן הל"ל ה"ה כרגלי אנשי העיר א"ו משום דס"ל חפצי הפקר קונין שביתה ומיירי באמת שלא ירדו סמוך לעיר ובתר הכי פריך אהא דתני ירדו בי"ט ה"ה כרגלי כל אדם ואמאי לקני שביתה באוקינוס (שמשם שואבים העבים הגשמים לר"א כיון דס"ל חפצי הפקר קונין שביתה) אר"י הב"ע שנתקשר השמים בעבים מערב י"ט (וכשירדו בי"ט א"ל סימנ' שהן הן אותן עבים שנתקשרו מעי"ט) ופריך ולקני שביתה בעבים ומסיק דבין בעבים ובין באוקינוס לא קנו שביתה דמינד ניידי עכת"ד הגמ' ומעתה נבא לדברי מ"א הא שכ' דדעת אנשי העיר עליהן הן דברי הש"ס למאי דס"ד מעיקר' ואף שדחה דא"א לאוקמי ברייתא הכי מ"מ נשאר הדין וברייתא מיירי שירדו רחוק מן העיר אבל מ"ש מ"א גשמים היורדים בי"ט ע"כ ט"ס הוא דהא לפי מאי דס"ד מעיקר' דרישא ירדו מעי"ט י"ל אלפים כו' מיירי שירדו סמוך לעיר דדעת אנשי העיר עליהן אפ"ה קתני סיפא ירדו בי"ט ה"ה כרגלי כל אדם וע"כ כשירדו בי"ט ל"ל שדעת אנשי העיר עליהן וע"כ צ"ל שט"ס הוא במ"א וצ"ל גשמים שירדו מעי"ט ומ"ש מ"א אח"ז דלא קנו שביתה באוקינוס כו' צ"ל ולא קנו כו' בוי"ו והוא דין בפני עצמו ולא קאי אדלעיל ור"ל ובאוקינוס ובעבים ל"ק שביתה וא"כ נ"מ אם ירדו בי"ט ה"ה כרגלי כל אדם והן דברי ברייתא אדלעיל הנ"ל ואף דמה שנתן טעם משום דניידי הוא לדידן דקי"ל חפצי הפקר אין קונים שביתה ללא צורך דבלא"ה כשירדו בי"ט א"כ ב"ה היו הפקר והש"ס לא הוצרך לה"ט כ"א למ"ד חפצי הפקר קונים שביתה י"ל דהמ"א נקט טעם ניידי ונ"מ אפי' לראב"ד ודעימיה דס"ל חפצי הפקר קונים שביתה גם י"ל דנ"מ גם לדידן אם נתקשרו בעבים מערב י"ט וירדו בי"ט אפי' תאמר שגם בכה"ג אמרינן דעת אנשי העיר עליהן (אף שלא מצינו כן להדיא) מ"מ לא קנו שביתה בעבי' כיון דניידי והוי כמו נהרות המושכים אף שי"ל בעלים אפ"ה לא קנו שביתה כיון דניידי אלא דלפ"ז אכתי הא דנקט באוקינוס הטעם דניידי היא ללא צורך:

אלא צ"ל נקט לשון הש"ס ומשמע בתוס' דף מ"ז ע"ב ד"ה חרם כו' (וכ"מ בתוס' שם ד"ה הכלים כו') והוא דין המבואר לקמן סי' ת"ב חריץ מלא מים שבין ב' עיירות מקצת תוך תחום עיר זה ומקצת תוך תחום עיר אחרת אסורים למלאות אא"כ עשו מחיצה במים להפסיק בין ב' העיירות ובעי' הש"ס למימר דאתי' כר"י ב"נ דא"ל חפצי הפקר קונים שביתה והקשו התוס' הא בה"ג אפי' רבנן מודים כיון דהם סמוכים לעיר דעת אנשי העיר עליהן ותי' כיון דממשכו המים מתחום זה לתחום אחר בטלה דעתן והוי כחפצי הפקר (וע' לקמן סי' ת"ב במ"א) הרי דכל התחום קראו התוס' סמוך לעיר דדעת אנשי העיר עליהן: