מחצית השקל על אורח חיים שפח:א

(ס"ק א') אבל כו'. דאמרי' בשבת דף ק"ל אר"ז אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו ועירבו חצרות עם הבתים כל חצר לעצמו ולא ערבו חצרות זע"ז דרך פתחים אין מטלטלין במבוי אלא תוך ד"א ופריך הש"ס מ"ש כי ערבו משום דאז נתקו חצרות ונעשו בתים (פרש"י בטלו לגבי בתים ואין שם חצרות עליהן) ורב לטעמיה דאין מבוי ניתר בלחי וקורה אא"כ בתים וחצרות פתוחים לתוכו והשתא בתים איכא חצרות ליכא כי לא ערבו נמי הני בתים כמאן דסתמי דמי (פרש"י כמאן דסתמי לגבי המבוי דהא חצירות מפסיקות ביניהם שאין הבתים מוציאים להם) אר"א מי גרם לחצרות שיאסרו בתים וליכ' פרש"י דהשתא ר"א חזר מסבר' ראשונה דל"א נתקי חצרות ולא בתים כמאן דסתמי דמי אלא ה"ט דרב לטעמי' דפסק כר' שמעון דגגות וחצרות וקרפיפות ומבוי רשות א' הן ומות' לטלטל מזה לזה וה"מ כשלא ערבו בתים עם החצרות דלא שכיחי מאני דבתים בחצר וליכ' למגזר שמא יוציא כלי הבית מן החצר למבוי אבל ערבו בתים עם החצירות דשכיחי מאני דבתים בחצר אז אפי' כלים ששבתו ב"ה בחצר אסור להוציא למבוי דגזרינן שמא יוציא גם כלים ששבתו בבית למבוי דהא שכיחי בחצר כיון דערבו וזה כוונת ר"א מאן גרם לחצרות שיאסרו להוציא כלים ששבתו בהן למבוי בתים ר"ל שמא יוציא גם כלי בית למבוי וליכא ר"ל כיון דלא ערבו בתים עם החצרות הא בתים כמאן דלית' דלא שכיחי מאני דבתים בחצר ע"כ פי' רש"י ולפ"ז לדידן דלא קי"ל בהא כרב אלא אפי' ערבה בתים עם החצרות דשכיחי מאני דבתים בחצר אפ"ה לא גזרינן ומותר עכ"פ להוציא כלים ששבתו בחצר למבוי א"כ אזדא לה האי דינ' דרב דהכ' וכדלעיל ר"ס שע"ב והוא דעה א' שהביא הרב"י פה בש"ע אבל דעת הרמב"ם כפי מ"ש המ"מ דרב אשי נשאר בטעמ' קמא דמה"ט בערבו אסור לטלטל דאין מבוי ניתר בלחי וקורה אא"כ בתים וחצרות פתוחים לתוכו וכיון דערבו נתקו חצרות ונעשו בתים כנ"ל אבל כי לא ערבו שרי דלא אמרינן בתים כמאן דסתימי עז"א ר"א מי גרם לחצרות שיאסרו בתים וליכא ר"ל בתמיה איך א"ל ליכ' בתמיה וכמאן דסתומי דמי דהא הבתים הואיל והם מיוחדים כי אם ליחיד והחצר משותף לכלם לכן אסור להוציא מן הבתים לחצר בלי עירוב א"כ החצר בטל לגבי בתים ואיך א"ל דבתים כמאן דסתימי דמי וליכ' דהא הם האוסרים ע"ש עוד ולפ"ז נשאר דינא דר' גם לדידן ולכן כתב מ"א דאם ניתר בצ"ה אף לרמב"ם מותר אפי' ערבו ואי דנתקו חצרות ונ"ב וליכא חצרות ואינו ניתר בלחי וקורה מה בכך עכ"פ ניתר בצ"ה או בשני פסים: