מחצית השקל על אורח חיים שפו:י
Machatzit HaShekel on Orach Chayim 386:10 · מחצית השקל על אורח חיים · free full Hebrew text
Open in the reader →(ס"ק י) שלא יהנה כו' והרמב"ם כו' דבעירובין דף למ"ד ע"א אי' אר"ה שבועה שלא אוכל ככר זה מערבין לו בה ככר זה עלי אין מערבין לו בה ופריך עלה מבריית' דמוכח דאפי' אמר עלי מערבים לו בה ומשני רב הונא דאמר כר"א דפליג על האי בריית' ופירש"י החילוק דבאומ' שלא אוכל מערבי' כיון דראוי לשום אדם משא"כ באומ' ככר זו עלי דאפי' ההנא' אסר עליה אין מערבין בה דאי היה מערבים היה נהנה והתוס' הקשה כמה קושי וחדא מיניהו דהא רב הונא מיירי התם בערובי תחומים וק"ל דאין מערבים ערובי תחומין אלא לדב' מצוה וק"ל מצות לאו ליהנות ניתנו א"כ אפי' אסר על עצמו הנאת הככר היה ראוי לו' דמערבים לו בה ולכן פי' דבאמת אפי אסר ההנאה על עצמו מערבים לו בה מטעם הנ"ל והא דא"ר הונא ככר זו עלי אין מערבים מיירי שהוציאוהו בלשון קונם וכיון דקונם דומה להקדש ובהקדש ודאי אין מערבין דהא אינו ראוי לשום אדם דהא אסור לכל א"כ ה"ה קונם אף דשרי לאחרים מכל מקום אתי לאחלופי בהקדש לכן אין מערבים לו בה והטור פסק כרב הונא וכפי' התוס' ולכן כתב וז"ל אבל אמר שלא אהנה ממנו נראה שאין משתתפים אע"פ שמערבים לו בה ערובי תחומים ה"ט משום דא"מ אלא לדבר מצוה ומצוה לאו ליהנות נתנו משא"כ בשתופי מובאות ואם אמר קונם הנאתו או אכילתו עלי אין משתתפים שהרי אפי' עירובי תחומים אין מערבין בו עכ"ל והוא דעת י"א שהביא הרב"י אבל דעה א' הוא דעת הרמב"ם פ"א מהלכות עירובין שכ' כלשון המחבר וכ"כ המ מ משום דפסק דלא כרב הונא וא"כ ע"כ לדידיה אפי' אסרו על עצמו בקונם מערבי' לו בה דלא גזרינן אטו הקדש וגם אין לאסרו משום איסור הנאה אף דמשתתפים ומערבים ע"ח אפי' לדבר הרשות ה"ט כמ"ש מ"א שלא כיון לאסרו על עצמו כ"א לעיקר ההנאה ולא שלא לערב בו וע' ברש"י וא"כ רמ"א שכתב כשאמר קונם לכ"ע בין לטור ובין לרמב"ם אין מערבים קשיא דל"ל דרמ"א ס"ל דגם הרמב"ם מפרש כפי' התוס' דרב הונא לא אסר אלא כשאמר בלשון קונם דגזרינן אטו הקדש אבל כשאסר ההנאה על עצמו מודה רב הונא דמערבים דלא כיון להנאה כזו וא"כ גם הרמב"ם פוסק כרב הונא ולא אמר דמערבים אלא כשאסרו על עצמו בשבועה או בנדר ולא הוציאו בלשון קונם אבל כשאומר לשון קונם מודה רמב"ם דאין מערבים כר"ה חדא דאיך יחלוק רמ"א על המ"מ בלי ראיה וגם פי' המ"א מוכרח דאי איתא דס"ל להרמב"ם כן א"כ עיקר דינו של ר"ה הוא באומר קונם דאין מערבים ולמה השמיט הרמב"ם דין זה א"ו דס"ל כפירש"י דאפי' לרב הונא גופיה אין חילוק בין לשון קונם או לשון אחר אלא אי אסרו בהנאה או באכילה וכיון שהעתיק באסרו בהנאה מערבים תו א"צ להעתיק יותר או סבירא ליה כפי' התוס' מ"מ במה שכתב הרמב"ם כשנדר מאוכל או נשבע כו' לשון כשנדר שכתב סתם כולל אפי' אמר ל' קונם ואפי' הכי מערבים: