מחצית השקל על אורח חיים שפ:ד

(ס"ק ד') ביתו כו' למה אמרינן דף ע"ט כו' וה"ה התם והתניא בית שבין שתי חצרות (ופרש"י ושני בתים משני חצרות פתוחים לו) ומלאוהו תבן מערבים שנים ואין מערבים א' (ר"ל דכל חצר צריך לערב בפני עצמו) אבל אין יכולים שתי החצרות לערב אף דאותו בית פתוח לשתיהן כיון דהוא מלא תבן הוי כאלו כותל מפסיק ביניהם נתמעט התבן עוד שאינו גבוה עשר' שניהם אסורים כיצד הוא עושה (פרש"י להתיר מיהו את הא') נועל את ביתו (הפתוח לאותו בית שיש בו תבן) ומבטל רשותו הוא אסור וחבירו מותר (פרש"י הוא אסור להוציא מאותו בית לחצר שלו שהרי ביטל רשותו וכל הבית לחצר האחרת הוא):

דהתם מיירי בשני יחידים כו' ר"ל דודאי בכל חצר דרים הרבה בני אדם דהא קתני רישא מערבים שנים. ואם אין בכל חצר כ"א יחיד עם מי יערב וסיפא ארישא קאי. וגם סתם החצרות כך הם אלא שכל בני החצר אין להם דריסת רגל על בית שיש בו תבן כ"א אותן שתי בתים העומדים משני צדדיו. וגם אותו בית שיש בו תבן אין לו דריסת רגל על החצרות כ"א על שני הבתים או שבית התבן פרוץ במלואו לשני הבתים ולכן אם לא היה כאן תבן בבית האמצעי היו יכולים לערב שתי החצרות יחד כיון דפתוחים זה לזה ומעתה שלא ערבו אין הבית האמצעי אוסר כי אם על שני הבתים ולא על החצרות כנ"ל וא"כ כשמבטל א' מהן אינו מבטל כ"א לבעה"ב השני ולא לבני החצר האחרת. כי אין להם צורך וגם אין להם שייכות:

ואז הוא אסור. ר"ל אפילו ביטל גם ביתו: