מחצית השקל על אורח חיים שעו:ד

(ס"ק ד) אע"פ שהוא וכ"ש בפחות מד' הם דברי ה"ה פ"ג מהלכות ערובין שכתב כן על דברי הרמב"ם שהם כלשון הש"ע ומסברא י"ל כיון דהרמב"ם שהוא ס"ל דגם בפחות מד' מקרי תשמיש דרך אויר. א"כ כמו דלדידן אין חילוק בתשמיש דרך אוי' בין שהוא רחוק ד"ט או ה' או ו' טפחים. כן לרמב"ם אין חילוק בין פחות מד"ט לד' טפחים או יות' וא"כ י"ל כשאינה מופלגת ארבע טפחים יות' נקרא על שם החצר כיון שהוא קרוב לחצר כ"כ שאינו מופלג ד"ט וכיון שהוא רשותו של חצר זה לגמרי ודאי דאין חברו יכול לאסו' עליו דרך אוי' אף שנגד זה גם חברו אין מופלג ד"ט מה בכך לענין שיקרא תשמיש דרך אוי' להרמב"ם אין חילוק כנ"ל וכן הוא א"י לאסו' על חברו מה"ט. אלא אפי' מופלג ד"ט דאינו נקרא של החצר לגמרי אפ"ה אין חברו יכול לאסו' עליו דרך אויר לאפוקי מדעת י"א שהביא רמ"א דס"ל איפכא דבעי' דוקא מופלג ד"ט דבפחות מד"ט לא מיקרי תשמיש דרך אויר. דאז אע"פ שהחצרות פתוחים לשביל שרי לסברא זו והיינו דרך חלונות דוקא לאפוקי מדעת הטו' שהביא רמ"א באם פתוחים לשביל אפי' דרך חלונות אסו' דלא מיקרי תשמיש דרך אוי' דאע"ג דבשבת משתמש דרך אויר ע"י החלונות מ"מ כיון דבחול משתמש דרך פתחים לא מיקרי דרך אוי' אבל לסברא זו דהיינו דעת הרמב"ם אפי' פתוחות לשביל כיון דבשבת משתמש רק דרך חלונות מיקרי תשמיש דרך אויר. והם דברי ה"ה שם שכ' ע"ד הרמב"ם וז"ל וממה שסתם רבינו נראה אע"פ שהחצרות פתוחות לשביל מות' למלא דרך חלונות עכ"ל. ולפ"ד ה"ה אין חילוק להרמב"ם בין מופלג ד"ט או לא בכל ענין מות' אפי' פתוחות לשביל ועל פ"ז בימי חורפי הגהתי ומחקתי במ"א תיבת דא"ז דמשמע מזה דוקא כה"ג דאינו מופלג ד"ט אז מות' אפי' פתוחים לשביל וז"א דמדברי ה"ה נראה מופלג ד"ט מ"מ מות' להרמב"ם אפי' פתוחות לשביל וכ"מ כעת בס' ת"ש שמחק תיבת דא"ז ואחרי שובי כעת נחמתי דאולי אפש' לקיים הגירסא תיבת דא"ז דאולי אפש' הוי קשיא למ"א על מ"ש רמ"א על דברי המחב' ודוקא כשאין החצרות פתוחו' כו' כאלו הוא פי' לדברי המחב' וז"א דהא המחב' העתיק לשון הרמב"ם ומיניה דייק ה"ה דס"ל דאין חילוק ואפי' פתוחות לשביל שרי דרך חלונות כנ"ל אלא שרמ"א הביא דעת הטו' שמחלק כן א"כ ה"ל לכתוב וי"א דוקא שאין החצרות כו' וכן הקשה בספ' ת"ש. (אם שאינו קושיא כ"כ אף שגם הסמ"ע הקשה כן דכן דרכו של רמ"א כ"מ שאינו מבוא' להדיא במחב' להיפך מדעת רמ"א אינו כותב בלשון י"א אף דבאמת המחב' חולק) לכך הוי ס"ל למ"א דדעת רמ"א כיון דאין ראיית ה"ה מהרמב"ם דס"ל דאפי' פתוחים לשביל שרי אלא מדסתם הרמב"ם וכיון דמצינו דהטו' ס"ל דבפתוחות לשביל אסורות לכך הוי ס"ל לרמ"א שלא להרבות במחלוקת דע"כ לא התי' הרמב"ם אפי' בפתוחות לשביל אלא באינה מופלג ארבע טפחים דעדיף לרמב"ם לשיטתיה אבל מופלג ד' טפחים מורה הרמב"ם דבפתוחות לשביל אסורות וע"כ אין מחלוקת בזה בין הרמב"ם להטו' דהא באינה מופלגת ד' טפחים בלאו הכי אסו' להטו' אפי' אינם פתוחות לשביל ואעפ"כ א"ש הא דסתם הרמב"ם ולא כ' דמיירי דוקא באין פתוחות לשביל דהא הרמב"ם כ' אע"פ שהיא מופלגת כו' משמע כ"ש באינה מופלגת ומיירי בין במופלג ובין אינה מופלג וכיון דבאינה מופלג אין חילוק ואפי' פתוחות לשביל שרי לכך לא היה אפש' לרמב"ם לכתוב ודוקא באינם פתוחות לשביל ולהאריך לכתוב במופלג דוקא באינם פתוחות לשביל הלא דרכו של הרמב"ם לקצר מאוד ולכך לא כתב רמ"א וי"א ודוקא כ' דהוא קאי רק במופלג ד"ט (אף שמחב' העתיק לשון הרמב"ם וכתב אע"פ שהיא מופלגת) ולפ"ז תיבת דא"ז שכ' מ"א א"ש ומי שדעתו יות' שלמה מדעתי יבח' לפרש דברי מ"א: