מחצית השקל על אורח חיים שעד:א

(ס"ק א) ואפי' כו' ה"ה כשותפים בפת. ר"ל דאפי' שע"י סתימה בטל העירוב מ"מ כשנפתח אף שלא עירבו מחדש מ"מ הא עדיין נשאר בשותפות הפת שהניחו תחל' לשם עירוב והוי שותפים באותו פת וא"צ לערב כדלעיל סי' שס"ו סי"א ולקמן סי' שפ"ו סעיף ג':

א"כ כשנפתח בשבת כו' ב"ה ל"ק עירוב דהא עדיין ב"ה לא נפתח והעירוב הראשון כבר ביטל ע"י סתימ' לזה נתכוין האגור הובא בב"י שכ' וז"ל נשאל מהרי"ל אם סתם הפתח (דהיינו מזיד) ואח"כ נמלך לפתחו אם חזר העירוב להתירו הראשון לשבת הבאה והשיב מהרי"ל אין בידי לחלק בין שוגג למזיד ר"ל דגם במזיד חזר להתירו הראשון ומדשאל השואל אם חזר כו' לשבת הבאה משמע דעל אותו שבת דהיינו אם נפתח ממילא בשבת פשיטא ליה דאינו חוזר להתירו הראשון וכמ"ש מ"א כיון דסתמו במזיד ביטל העירוב ובין השמשות דהיה עדיין סתום לא קנה עירוב וא"כ קשה על רמ"א רמתיר אפי' סתמו במזיד ונפתח בשבת ודאי אם נסתם בשוגג ראוי להתיר אפי' נפתח בשבת דלא נתבטל העירוב מעולם וכן אם נסתם במזיד דנתבטל מ"מ אם נפתח קודם שבת שוב ב"ה קנה העירוב כנ"ל אבל נסתם במזיד ונפתח בשבת זו לא שמענו:

מספינות אינה ראיה וז"ל הרא"ש פ"א דעירובין סימן כ"ג ונרא' שאם עירב לצורך שנה מחצר לחצר כו' אפי' נסתם באמצע שבוע ונפתח בשבת דחזר העירוב למקומו וראיה מהא דאמרינן בשבת (דף קא) פ' הזורק ספינות קשורות זו בזו מערבים ומטלטלים מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונתקשרו חוזרים להתירן הראשון שכל מחיצות הנעשים בשבת כו' משמע דנפסקו אפי' בחול קאמר דאי בשבת אפי' לא חזרו ונתקשרו נמי אמרינן שבת הואיל והותרה הותר' עכ"ל והמ"א כ' בסי' שנ"ה לפמ"ש התוס' שם בשבת אינו ראיה די"ל דספינות מיירי בנפסקו בשבת ואפ"ה אי לאו רחזרו ונתקשרו נאסרו ול"ל הואיל והותרה הותר' כיון דהים מפסיק דהוי כרמלית וכה"ג לא אמרינן הואיל והותרה הותרה כמ"ש כאן ס"ב ואף שעדיין לא נפרדו הספינות זו מזו מ"מ כיון דעומדים להפריד כפרודים דמי כ"כ המ"מ בשם הראב"ד שם וע"ש מ"ש המ"א לפרש דעת הרא"ש דס"ל כהרמב"ם:

ומ"מ התוס' כו' ר"ל ניהו דהרא"ש ע"כ חולק על התוס' ולהתוס' אין ראיה לדין הרא"ש מ"מ דברי התוס' בעצמם קשיין:

התוס' דף י"ז במס' עירובין:

והביאו ראיה מספינה אך התוס' לא סיימו כמ"ש הרא"ש דמשמע דנפסקו בחול דאי בשבת ת"ל הואיל והותרה הותרה אלא סתמו ראייתם וז"ל ואפי' נסתם באמצע השבוע ואח"כ נפתח בשבת שרי כו' וראיה מדאמרי' פרק הזורק ספינות קשורות זו בזו כו' נפסקו נאסרו חזרו ונתקשרו חזרו להתירן הראשון עכ"ל. וכפי המובן הפשוט כוונתם כמ"ש הרא"ש דע"כ מיירי נפסקו בחול דאל"כ ת"ל אפי' לא נתקשרו לימא הואיל והותרה כו' אלא שלפ"ז דבריהם בעירובין ובשבת סותרים זא"ז:

לכן צ"ל דראייתם כו' ר"ל דאין כוונת התוס' כמ"ש הרא"ש אלא דהתוס' ס"ל דהאי ספינות י"ל דמיירי דנפסקו בשבת כמ"ש במס' שבת עכ"פ שמעי' מיניה דאע"ג דנאסרו יהיה מאיזה טעם שיהיה אם חזרו ונתקשרו אע"ג דנתקשרו ממילא שלא בכוונת אדם אפי' הכי חזרו להתירן ה"ה בנפסקו בחול אם נתקשרו ממילא בשבת חזרו להתירן ה"ה בנסתם הפתח ונפתח אף שנפתח ממילא חוזר להתירו:

ומיהו בסתימה במזיד כו' דברייתא קתני נפסקו דמשמע ממילא דוקא והב"ח כתב כו' עיין בט"ז ס"ק א':