מחצית השקל על אורח חיים שעב:כז

(ס"ק כז) סתמא כו' משמע דס"ל כו' מדכתב דסתם כו' בחריץ מבוטלים משמע דתלוי בזה כיון שמונח בחריץ וכדמתרץ רב אשי דף מ"ט בשלמא חריץ למיטיימי' קאי ר"ל עומדת לסתום:

עיין בגמ'. ר"ל דרב הונא בריה דר"י ס"ל אפי' ארנקי מבטל כיון דאינו ניטל בשבת מצד מוקצה:

אלא דהרמב"ם לא פסק כותיה אלא כרב אשי כנ"ל:

בסי' תרל"ג כו' סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה דפסולה אם מועט גובה ע"י עפר בעינן שיבטל בפי':

וכתבו התוס' כו' בא לישב מ"ש מספסל בסעיף יו"ד דממעט אף שאינו מבטלו לעולם אלא לאותו שבת מצד איסור שבת שהוא מחובר בטיט כפתח למרפסת קאי אהא דפליגי שם רב ושמואל מקום שלא' תשמישו ע"י שלשול ולא' ע"י זריקה דשלשול נגד תשמיש זריקה מיקרי קצת תשמישו בנחת ס"ל לשמואל דנותנים למי שתשמישו ע"י שלשול ורב ס"ל דשניהם אסורים דיד שניהם שוה בו ואוסרים זע"ז ופריך מדתנן אנשי חצר ואנשי מרפסת (פירש"י מרפסת ארוכה היא והרבה פתחי עליות פתוחים לו וכלן יוצאין בסולם אחד לחצר עכ"ל) ששכחו ולא ערבו זה עם זה (אעפ"כ אין אוסרים זה על זה כמ"ש רש"י שם) אלא כל א' עירוב לעצמו אנשי מרפסת לבד ואנשי חצר לבד יש שם חוליות הבור גבוה יו"ד טפחים נותנים אותו למרפסת שהם מותרים לטלטל בו ולא בעלי חצר והוי ס"ד דמיירי בריקנית דבעלי מרפסת משתמשים בחוליות הבור ע"י שלשול ובעלי החצר ע"י זריקה דצריכים לזרוק למעלה מן החוליא לתוך הבור וקתני דנותנים למרפסת וקשי' לרב ומשני במלאה פירות וא"כ בעלי מרפסת אין צריך לטלטל ע"י שלשול כיון דגבוה י' שוה גובהו למרפסת ומטלטלים להדיא אלא דאיכא למיחש פן יקח מהן בשבת ולא יהיה גבוה יו"ד ולכך מוקי לה בפירות טבלים דאסורים בשבת ולכך לבני מרפסת הוי פתח והקשו התוס' אע"ג דלא ביטל הפירות רק באותו שבת אפי' הכי הוי ביטל ומ"ש גבי עפר בחריץ בעינן ביטל עולמית (היינו לרב אשי כדלעיל) וע"ז תירץ התוס' דוקא למעט גובה כו':