מחצית השקל על אורח חיים שע:י

(ס"ק י) פרס כו' אפילו לחם ר"ל לא מיבעיא כשמקבלים מעות לצורך מזונותיהם ודאי אוסרים אלא אפי' מקבלים לחם ר"ל שנותן להם מאכל ומשתה ומביאים אותו לביתם ושם אוכלים אפ"ה אין נגררים אחר אביהם ואוסרים:

משמע בגמרא דף ע"ג ע"א. והוא דמקשה הש"ס על רב דס"ל דמקום אכילתו עיקר ושם אוסר מהא דתניא הרועים שדרכן ללון בשדה אף על פי שדרכן לאכול בעיר נותנים להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שלנים בשדה. אלמא דעיקר ממקום שביתתן לענין תחומים הוא מקום לינה ה"ה דיש לומר דמקום לינה עיקר לענין ערובי חצרות ומשני שאני התם דאנן סהדי כו' ולכן מקום אכילתן שבעיר לא חשיב מקום אכילה ממש והולכים אחר מקום לינה אבל בעלמא הולכים אחר מקום אכילה ונסתפק מ"א אף ע"ג דהמקשן דימה תחומים לענין ערובי חצרות אי אזלינן אחר מקום לינה או מקום אכילה מ"מ סברא זו דאנן סהדי אי ממטי כו' דגורם דאין הולכים אחר מקום אכילה לא מצינו כ"א לענין תחומים ולא מפורש כן בש"ס דגם לענין ערובי חצרות אמרינן כן. אולי לענין ערובי חצרות לא תליא בזה אלא אפי' אנן סהדי דאי ממטי כו' הולכים אחר מקום אכילה. ואף דאין סברא גדולה לחלק בין תחומין לע"ח: