מחצית השקל על אורח חיים שסט:א

(ס"ק א) וזכה גם לזה. לפי שלא נתכוין כו' דלא כע"ש לא ידעתי השגתו אך על לשון זה שהרי לא נתכוין כו' שהוא לשון הטור תמה התוי"ט פ"ז וגם (הע"ש הקשה כן) לפי מה שהגיה הרב ב"י בטור ורש"י שהי' כתוב וזיכה גם לזה והיינו וזיכה ביו"ד (צריך לומר וזכה בלא יו"ד דאי וזיכה למה לא יועיל ניהו דמעות אינן קונות מ"מ הלא זיכה ע"י אחר וכמ"ש ס"ס זה אע"כ צ"ל וזכה). והקשה תוי"ט א"כ איך כתב הטור לפי שלא נתכוין אפי' נתכוין כו' במאי יקכה כיון דליכא קנין אחר רק המעות אלא ודאי דגרסינן וזיכה ביו"ד דהיינו שסתם אמר לאחר שיזכה לכל בני המבוי דאי הי' כונת הנחתום ליתן לו מתנות חנם הי' זוכה ע"י אחר כמו כל בני המבוי אבל כיון דנתן לו מעה אין דעת הנחתום ליתן לו במתני כ"א בשביל המעה וא"כ אף שאמר לאחר לזכות לכל בני המבוי לא הי' דעת הנחתום ולא דעת נותן המעה על זה הנותן המעה כ"א על שאר בני מבוי ומ"ש בסיפא וכן אי זיכה לו הנחתום ע"י אחר ר"ל שאמר בפי' שיזכה גם בשביל נותן המעה מהני וקנה ע"ש שהאריך:

דומיא דד' פרקים. ר"ל ע"פ וערב עצרת ור"ה ואחרון של סוכות מעות קונות אם נתן לטבח מעות על בשר דבד' פרקים הללו מרבים בבשר בסעודה והם סעודת מצוה:

וצ"ע והאחרונים חלקו בין מצות יין קידוש דהיא מצוה דרבנן ואסמכוהו אקר' משא"כ עירוב אינו מצוה גמורה כ"א להציל מאיסור טלטול: