מחצית השקל על אורח חיים שסה:טו

(ס"ק טו) אסורות כו' ולא מצי לאתויי כו' דבעינן שיהי' אפשר לו להביא העירוב אצלו כדלקמן. אבל נשבר בשבת שרי דאמרי' שבת כיון דהותרה הותרה:

ר"ס שע"ד דשרי כו' בשני חצרות שיש פתח ביניהם וערבו שניהם יחד ובשבת נסתם הפתח אעפ"כ מותר לטלטל מחצר לחצר כו':

ובחצרותיהם פשיטא כו' ר"ל דמחצר לחצר דרך גובה הכותל לא הותר אלא לדעת הרא"ש (אלא שהרב"י נרא' דס"ל כוותיה להלכ' שהביא לקמן סי' שע"ד לדעת הרא"ש תחלה סתם ואח"ז הביא דעת הרמב"ם בשם יש אומרים) אבל הרמב"ם חולק בזה אבל בחצרותיהם גם הרמב"ם מודה כדאי' לקמן סי' שע"ד:

וא"ת כיון כו' קאי אדלעיל בנשברה בחול דהחצרות שאין להם פתח כו' אסורים ושיש להן פתח מותרים כיון שעשו עירוב א' כו' ר"ל והוי כאלו היו דרים יחד בחצר א' וכיון שנאסרו מקצת מהם יאסרו על האחרים דכן הדין בשרוים בחצר א' ע"ז תירץ המרדכי שם דגדולה כו' שלא אמרו דיורין להחמיר ער"ס שע"ח שם מבואר זה דאית' התם ג' חצרות פתוחים זו לזו פתוחים לר"ה וערבו כ"א מב' החיצונות עם הפנימית אבל שתי החיצונות לא ערבו יחד אפי' נתנו החיצונות ערובן באמצעי' אלא שנתנוהו בשני כלים ועי"ז אין לעירוב של ב' החיצונות חיבור זע"ז לכן הפנימית מותר להשתמש עם ב' החיצונות וכן החיצונות מותרים להשתמש עם הפנימית אבל ב' החיצונות אסורים זע"ז. ופריך הש"ס ותהוי כחמשה השרוי' בחצר א' ושכח אחד מהן ולא עירב דאוסר כולם וה"ה הכא כיון דהחיצונות ערובן מונח באמצעי הוי כאלו החיצונות דרים באמצעי וכיון דלא ערבו יחד יאסרו על האמצעית וכ"ש על אידך חיצונה ומשני לא אמרי' דיורי' להחמיר ניהו דע"י עירוב הוי כאלו דרים שם היינו להקל להתיר להם הטלטול עם הפנימית והפנימית עם החיצונות אבל לא להחמיר דהיינו לאסור על האמצעים:

וע"ש ס"ג דלא אמרי' עירוב מרגיל'. בא לישב בזה קושית המרדכי שם שכ' על הנ"ל וז"ל ופליאה בעיני למה יאסרו שאר החצרות מטעם דריסת הרגל דכל האסור' במקומ' אוסרת שלא במקומ' והעירוב שעשו מרגילין ול"ש למימר תיחד לדשא עכ"ל והניח הדבר בקושיא ור"ל דדוקא בג' חצרות הנ"ל דעכ"פ כ"א מהחיצונות מותרת במקומ' לכן אין אוסרת על האמצעית אבל הכא דהחצירות שאין להם פתח וחלון לשם אפי' במקומן אסורים ואסרו דהא ע"י העירוב הוי כאלו יש להן דריסת רגל עליהן ולא מ"ל תיחד לדש' דהיינו שתנעל הדלת ולא יתן להם רשות לדריס' רגלם והכי ס"ל לר"מ בדף ע"ה ע"ב ע"ש וע"ז כ' מ"א דלא קי"ל הכי אלא כרבנן דפליגי עלי' דר"ע דלא אמרי עירוב מרגיל' דא"ל לתקוני שתפתיך ולא לעוות לאסור עלי כדאי' בסי' שע"ח סעי' ג' (והוא פלוגתא דר"ע ורבנן) ב' חצרות זו לפנים מזו ויש לפנימית דריסת רגל על החיצונ' וערבו יחד אם נתנו ערובן בחצר החיצונ' ושכח א' בין מן הפנימית בין מן החיצונית לערב שתיהן אסורות אבל אם נתנו ערובן בפנימית אם שכח אחד מן הפנימית שתיהן אסורות דהפנימי' ודאי אסורה וגם החיצונה אסורה דהפנימי' ה"ל רגל האסורה במקומ' ואוסרת שלא במקומה דהיינו בחיצונה כיון שי"ל דריסת רגל עליהן אבל אם שכח א' מן החיצונים החיצונה אסורה אבל פנימי מותרת כיון דערובה בחצרה אחד' לדש' ואין מנחת לחיצונים לדרוס עליהם לאסור ואע"ג דערבו יחד מ"מ י"ל לתקוני שתפתיך כו':

ודע דאותן כו' ר"ל בנשברה בחול:

מחדר לחדר ר"ל אם בכל חדר דר בעל בית אחד דאז הם צריכים לערב יחד:

ואין בעיר שני בתי חורף ר"ל שני חדרים בבית א' ובכל חדר דר בעה"ב אחר שהם צריכים עירוב. דהוי ברכה לבטלה דהא לא הותר לשום אדם לטלטל ע"י עירוב זה אא"כ יש ב' בתי חורף כו' כנ"ל אז עכ"פ מתיר לאותן ב' בעלי בתים לטלטל והיינו שמניחים העירוב תוך ביתם אבל אסור להניח העירוב בבה"כ אפי' החדרים הנ"ל סמוכים לבה"כ ואפשר להביא העירוב אצלם ע"י חלון מ"מ אסור כ"מ בתשו' ה"ה חכם צבי סי' קי"א והטעם דהא מדין ערובי חצרות אין רשאים להניח העירוב בבה"כ דבעינן שיהי' מונח במקום דירה אלא שרמ"א בסי' שס"ו סעי' ג' נתן טעם למנהגינו שמניחים בבה"כ דאנן סומכים על שיתוף במקום עירוב וי"ל דין שיתוף מבוי דלא בעי' שיהי' מונח במקום דירה ע"ש א"כ בנדון הנ"ל דאין להם היתר לטלטל במבוי דהא אין להם לחי וקורה ע"כ אין לו דין שיתוף רק דין עירוב ובעי' שיהי' מונח במקום דירה ע"ש:

ודע דבעיר שא"מ חומה דאם נשבר התקון דאסורים לטלטל מתיר בתשובת פנים מאירות חלק א' לו' לעכו"ם לתקן אפי' ע"י מלאכה דאורייתא ויש לסמוך על דעת בה"ע שהביא רמ"א סי' רע"ו ס"ב דמתיר אמירה לעכו"ם לעשות מלאכה דאורייתא לצורך מצוה ואף דרמ"א כ' שם דיש להחמיר במקום שאין צורך גדול זה מיקרי צורך גדול כי רבים נכשלים לאשר הורגלו לטלטל אולם אם רק נפסק החבל וצריך שוב לקשרו אם אפשר שהעכו"ם יקשרנו ע"י עניבה או ע"י קשר א' למטה ועניבה ע"ג ע' לעיל סי' שי"ב סעי' ה' (וע' במ"א ס"ק ט"ו עכ"פ כה"ג עדיף) מה טוב: