מחצית השקל על אורח חיים שסד:ג

(ס"ק ג') מבוי כו' אם ערבו כו' מותרי' ר"ל אין אוסרים זה על זה כמ"ש סי' שפ"ו סעי' ט' חצר הפתוח לשתי מבואות. אם היה רגיל עם שניה' ושותף עם א' מהן מותר השני שהרי סילק עצמו ממנו. ואם המבוי שרגיל בו שתפו ביניה' ואותה שאינה רגיל לא שתפו והוא לא שותף לא עם זה ולא עם זה דוחי' אותו אצל שאינו רגיל ויסתלק מאותה שרגיל כדי שיהיה מותר כיון שהוא אינו מפסיד כו' ויש ריוח לאחרים כו' כופי' אותו על מדת סדום:

ולפמ"ש סי' שע"ח כו' ר"ל שלדעת הרר"י אין היתר אלא כשאין עוברים זה עם זה בשבת דאז דוחי' אותו. אבל אי עוברי' אוסרים אבל דעת הרב"י דאינן אוסרי' אפילו עוברי' זע"ז:

המותרת במקומה ר"ל שתי חצרות זו לפני' מזו ויש לפנימיות דריסת רגל על החיצונה אם החיצונה לבדה עירבה ופנימית לא עירבה עמה וגם לא לעצמה הרי הפנימית אסור' במקומ' דהיינו בפנימית אז אוסרת גם על החיצונה. אבל אם הפנימית גם היא ערבה לעצמה או יחיד דר בפנימית דאינו צריך לעירוב כיון דמותרת במקומה דהיינו בפנימית אף שלא ערבה עם החיצונ' אינו אוסרת על החיצונה אף שעוברת דרך החיצונה גם בשבת דהא קי"ל בסי' שצ"ב כו' דאין רשאים לחלק עיר שיש בה מבואות הרבה לערב כל מבוי לבדה אף שיש לכ"א דרך בפני עצמה לר"ה דאוסרי' זע"ז אף דמותרים במקומם שיסתלקו ר"ל שיעשו בין מבוי א' לחבירו לחי או קורה:

דאפילו סילוק ל"מ. ר"ל לחי אי קורה:

דצורת הפתח פשיטא דמהני היינו ברחב יותר מעשר אבל בעשר סגי בשני פסים משהו או בפס א' רחב ארבע כן מבואר לקמן סי' שצ"ב ולעיל סי' שס"ג סעיף ל"א: