מחצית השקל על אורח חיים שסג:לו

(ס"ק לו) וי"א כו' הב"י הקשה הא קי"ל כו' אע"פ שאין בעקמימותו י' כו' (מ"ש רמ"א אא"כ יש מן הפס כו' עשר אמות. הוא לאו דוקא אלא ר"ל יותר מעשר וכ"ה בטור ובט"ז) דדינו של רמ"א שהבי' י"א כו' הוא דעת הטור. והם דברי התוס' דף י' ע"ב ד"ה עושה כו' שכתבו אהא דאמר שמואל מבוי שרחבה עשרים אמה עושה פס גבוה י' במשך ארבע אמות ומעמידו לארכה של מבוי. וכתבו התו' דאי איכא מראש הפס של צד פנים עד כותל אמצעי של מבוי יותר מעשר אמות צריך צ"ה דהוי כמבוי עקום ואף על גב דאליביה דשמואל קיימינן ושמואל ס"ל מבוי עקום דינו כסתום מ"מ אי איכא בעקמימותו יותר מעשר אמרינן לעיל דמודה שמואל עכת"ד:

אם כן לא כתבו התו' דבעינן דוקא יותר מעשר אלא אליביה דשמואל. אבל אנן דקי"ל כרב דמבוי עקום אפי' פחות מעשר צריך צ"ה. אם כן למה כתב הטור דוקא שיש יותר מעשר. וצ"ל דס"ל להטור כו' הם דברי ד"מ ע"ש. ולענ"ד חסר תיבת וכתב הד"מ וצ"ל דס"ל להטור כו' כמ"ש הריצב"א כו' אבל לענין יותר כו' ר"ל אף דהריצב"א חולק על התוס' שם מה"ט אפילו ביותר מעשר הטור הכריע מסברא דנפשיה לחלק בין עשר ליתר מעשר אמנם מה שכתב הריצב"א לחלק בין ששני הפתחים לרשות הרבים א' כו' סיים וזה לשונו. אבל במבוי עקום יש בשני ראשים בכל צד ר"ה ורגילות לילך דרך מבוי מצד זה לצד אחר כו' עד כאן לשונו אם כן נראה לדעתו דמבוי עקום העשוי כמין חי"ת כזה* איו לו דין מבוי עקום כיון ששניהם פתוחים לר"ה אחד. ודוקא העשוי כדלי"ת ולפי מאי דקי"ל בסי' שס"ד סעיף ג' דגם העשוי כעין חי"ת מיקרי מבוי עקום ע"כ לא קי"ל כהריצב"א צ"ל כמ"ש מהרש"א שם לחד תירוצ' וצ"ל לפרש"י לעיל כו' דהיינו כמין חי"ת לכאורה ב' הפתחים נמי מצד א' הם לר"ה א'. ואפשר כיון דהפתחים רחוקים זה מזה לא הוי כמו פתוחים לר"ה א' כמו הכא גבי פס דב' הפתחים קרובים זה לזה שאין מפסיק ביניהם רק הפס עכ"ל: