מחצית השקל על אורח חיים שסב:ד

(ס"ק ד) מחיצ' כו'. יען כו' יש צורך להעריך פה דברי התוס' והרא"ש כדי שיובנו דברי מ"א היטיב. אי' בשבת דף ק"א ע"ב תניא ספונות קשורות זו בזו מערבים ומטלטלים מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגגים בין מזידים חוזרים להתירן הראשון וכן מחצלת הפרוסות לר"ה מערבים ומטלטלים מזו לזו נגללו נאסרו חזרו ונפרסו בין שוגגים בין מזידים חזרו להתירן הראשון שכל מחיצ' הנעש' בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצ' ופריך איני והאמר רב נחמן לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור ומשני כי אתמר דר"נ אמזיד אתמר ופרש"י ודקתני מתני' חזרו להתירן הראשון אשוגגים קאי וכי קתני מזידים אשמה מחיצ' קאי ולזרוק כר"נ עכ"ל וכ' הרא"ש וז"ל ול"נ דא"כ דמאי קתני מזידים כו' גם מה שפירש"י דר"נ קאי אסיפ' דהך ברייתא ל"נ דא"כ במסכת עירובין דהך ברייתא עיקרה שנויה שם ה"ל לאתויי עלה הא דר"נ (לפי גרסתינו בערובין דף כ"א ע"א ודף כ"ה ע"א אדרבא מסיק שם הש"ס כפרש"י וז"ל ותני' כל מחיצ' העשוי' בשבת כו' ולאו אתמר עלה אר"נ לא שנו כו' כי אתמר דר"נ אמזיד אתמר עכ"ל. וע"כ צ"ל דכל זה לא הי' בגרסת הרא"ש) ופיר"ת דמלתא דר"נ בעלמא אתמר אמחיצ' הנעש' במזיד ולא אהך ברייתא. ואגב דהבי' הך ברייתא הכא אמלת' דר"ס כו' פריך מיניה לר"נ. וה"פ דברייתא מחצלאות הפרוסות לר"ה כעין בתים זו אצל זו מערבים ומטלטלים מזו לזו כותל שבין שתי חצירות ויש ביניהן חלון שאם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין א'. נגללו נאסרו. פי' אם ערבו שנים וסמכו על פריסת מחצלאות שביניהם כשנגללו נאסרו כמו ב' חצירות שנפרצו במלואן זה לתוך זה. חזרו ונפרסו כו' חזרו להתירן הראשון דהוי כשתי חצירות ומטלטלים אלו בכאן ואלו בכאן שכל מחיצ' הנעשי' בשבת כו' טעמא קיהיב למלתא דקי"ל בעלמא מחיצ' הנעשית בשבת אפי' לר"ה שמה מחיצ' וכ"ש הכא דהאי מחיצ' אינה באה אלא להתיר איסור דיורין שתי החצרות הלכך חזרו להתירן הראשון אפי' מזידים דלא שייך למלתיה דר"נ כלל דר"נ איירי בעושה מחיצ' ברשות הרבים שעל ידה נעש' רשות היחיד אבל הכא בלא הך מחיצ' נעש' רשות היחיד והמחיצ' אינה באה אלא לחלק הדיורין ומסיפא דקתני שכל מחיצ' הנעש' בשבת שמה מחיצ'. דמשמע אפילו לטלטל דומי' דרישא פריך אהא דר"נ דאתמר בעלמא:

ומשני דר"נ אמזיד אתמר היכי דעוש' מחיצ' בר"ה והך דמחצלת חוזרים להתירן הראשון ואפילו במזיד עכ"ל הרא"ש והבינו הרב"י וב"ח דמ"ש הרא"ש בסוף דבריו ומשני דר"נ אמזיד אתמד היכי דנעש' מחיצ' בר"ה והך דמחצלת כו' כוון למ"ש הרא"ש תחלת דבריו לחלק דר"נ מיירי שעוש' מחיצ' בר"ה וע"י נעש' רה"י אבל בהך דמחצלאות בלי מחצלת האמצעית שנגלל' היא רה"י ומחצלת האמצעית לא באה כ"א לחלק הדיורין בינה לבין חצר השני' ולכך מותר אפילו במזיד ואם נעש' המחיצ' בר"ה שע"י נעש' רה"י בכל ענין במזיד אסור אפילו נפל' המחיצ' בשבת וכשנכנס שבת כבר הי' רה"י מ"מ כשנפלה וחזר ובנאה במזיד אסור' אבל הר"ן כתב בשם ר"ת וז"ל כי אתמר דר"נ אמזיד לאו אמזיד דברייתא קאמינ' אלא אמזיד דעלמא דהיינו אמחיצ' הנעש' בשבת לכתחל' ומעיקר' קס"ד דליכא לאפלוגי בין שנעש' בתחל' בשבת או שהית' שם מתחל' (ר"ל בכניסת שבת) ואח"כ חזר' לענינה הראשון ומשנינן דאמזיד דעלמא אתמר ולאו כהדדי נינהו עכ"ל הר"ן וכ' הרב"י וז"ל נרא' מדבריו דאפי' נגללו מחצלאות החיצונות וחזרו ונפרסו במזיד חזרו להתירן כיון שהיו עשויות בתחל' (דהיינו כשנכנס שבת) ודברי רבינו הטור הם כשיטת ר"ת שכ' הר"ן (דהטו' כתב כמ"ש פה בש"ע) כו' ויש לתמוה עליו איך הניח דברי הרא"ש וכ' כדברי הר"ן כו' עכ"ל הרב"י:

דהא הרא"ש כתב כו' ולמה לא מפרש דקאי אסיפא כו' לפי מה שהבי' הרב"י דברי הרא"ש שכ' על דברי רש"י סתם ולא נהירא אלא צ"ל כפיר"ת ולא ביאר הרב"י טעמו של הרא"ש דל"נ לו פירש"י כי דרכו לקצר מה שאינו נוגע לפסק הלכ':

א"כ לפי מובן הפשוט. מה"ט הוצרך הרא"ש לפיר"ת לומ' דר"נ בעלמא אתמר ולא אבריית' דהא אין לדברי ר"נ ענין לבריית'. דר"נ מיירי כשנעש' ע"י המחיצ' רה"י וברייתא מיירי שהיא בלא"ה רה"י והמחיצ' לא באה כ"א לחלק דיורין. ולכן בנדון של ברייתא אפילו במזיד מותר לכן הוצרך הרא"ש לומר דר"נ בעלמא אתמר ולא קאי אבריית'. וע"ז יפה הקש' מ"א דה"ל לרא"ש לומ' דקאי אסיפא דברייתא דמיירי כה"ג שנעש' ע"י המחיצ' רה"י כמ"ש הרא"ש. אולם אף שכתב הרא"ש דהכריחו דד"נ לא קאי אברייתא כיון דעיקר הברייתא בעירובין שנוי' ה"ל להביא' שם בעירובין. אעפ"כ הקש' מ"א שפיר ניהו דהרא"ש הוכרח מכח סוגיא דעירובין דר"נ לא אמר על הברייתא אך על ר"נ גופי' קשיא למה לא אמר מימרא דידי' אבריית' ואף אי נדחק דר"נ לא ידע הברייתא מ"מ קשה על סתמא דהש"ס ניהו דר"נ בעלמא אמר מ"מ כיון דיש שייכות למימרא דר"נ לברייתא ה"ל להש"ס להביא בערובין דברי ר"נ אבריית' אלא דמ"א דדרכו לקצר קיצר בלשונו להקשות כפי דברי הרא"ש שהביא הרב"י ולכן כ' וז"ל ומשני דר"נ אמזיד אתמר היכי דעוש' מחיצ' בר"ה:

כלומ' שלא הי' כו' (ר"ל כמו שהבינו הרב"י וב"ח סוף דברי הרא"ש כנ"ל דגם פה נתכוין למ"ש בתחלת דבריו לחלק בין נעש' ע"י המחיצ' דה"י או לא באה אלא לחלק דיורין אלא עכשיו כתב חילוק אחר כמ"ש הר"ן):

אבל בסיפא מיירי כו' ר"ל אף על גב דגם סיפא מיירי דע"י המחיצ' נעש' דה"י מ"מ כיון דנפל' בשבת אפי' בנאה במזיד מותר:

אלא דקש' להרא"ש כו' ר"ל הא לפ"ז תיקשי מי רחקו להרא"ש לחלוקו הראשון בין שנעש' רה"י ע"י המחיצ' או המחיצ' לא באה כ"א לחלק דיורין ע"ז כ' מ"א אלא דקשה להרא"ש. ד"ל דזה הכריחו לחלוקו הראשון דאיך נאמר דברישא מה"ט מותר אפילו במזיד משום דנפל' בשבת הא ברישא גם כן מיירי שנפל' בחול כו':

כיון דהותר' כו' וכך כתבו התוספות והרא"ש פרק קמא דערובין אף על גב דהא דמחצלת לפי האמת דמיירי שלא נגלל דק מחצלת האמצעית שפיר דייק דע"כ נגלל בחול. דאי לא נגלל עד השבת נימא כיון דהותר' הותר' ואפילו לא נתפרש' שוב תהי' מותר' אבל לפי מאי דקיימינן השתא דקושי' מ"א על הרא"ש מי דחקו לאוקמי הך מחצלאות כה"ג דלא נגלל רק מחצלת האמצעית דלא באה רק לחלק דיורין אלא המ"ל אפילו נגללו גם מחצלת החיצונות מכל מקום מותר אפילו נפרסו במזיד דמיירי דנגללו בשבת. וע"ז לא קשיא ת"ל כיון דהותר' הותר' דהיכי דנפלו מחיצות החיצונות ל"א כיון דהותר' הותר' כמבואר לקמן סי' שע"ד וכן לקמן סי' שס"ה סעיף ז' מ"מ יפה כ' מ"א דעדיין תיקשי דע"כ הא דספינות דרישא דקתני נפסקו נאסרו משמע דהספינות קיימות רק הקשר נפסק ולכן נאסרו בבא זו ע"כ מיירי שנפסקו בחול דאי בשבת וודאי כה"ג יש לומר כיון דהותר' הותר' כיון דמחיצות חיצונות קיימות א"ו שנפסקו בחול ועלה אמר וכן מחצלת כו' משמע דבנדון דמיירי ספינות דהיינו נפסקו בחול כן מיירי מחצלת שנגללו בחול:

וכן התוספות והרא"ש בפ"ק דערובין הביאו דאי' מרישא והיינו ספינות:

ובזה מדויק כו' ד"ל דהב"ח כ' לדעת הרא"ש א"א לגרוס בברייתא מחצלאות הפרוסים לר"ה דהא מיירי שנגלל מחצלת האמצעית והחיצונות קיימת אם כן מה לי אם החיצונו' פרוסים לר"ה וע"ז כתב מ"א דנקטה ברייתא לר"ה משום סיפא דכל מחיצ' הנעשית בשבת דר"ל נגלל מחצל' החיצונות ובזה צ"ל שפרוסות לר"ה שנעש' ע"י רה"י ואם כן הרא"ש גופיה גם הוא ס"ל חלוקו של הר"ן אלא שהוסיף עוד חילוק אחר ואפשר לדינא גם הר"ן מוד' להרא"ש אף שלא הביא הר"ן חלוקו של הרא"ש עכ"פ נתיישב שאין הר"ן והרא"ש כב' עדים המכחישים כו' וגם ע"ש דהטור הביא חלוקו של הר"ן ולא הביא דעת אביו הרא"ש דהא השתא גם הרא"ש ס"ל לדינא כהר"ן אלא דעדיין צ"ב קצת למה לא הביא הטור חילוק האחר שהוסיף הרא"ש על הר"ן לחלק בין מחיצ' שנעשה ע"י רה"י ובין מחיצ שלא באה כ"א לחלק דיורין ע"י המחיצ' רה"י אם נפלה בחול וחזרה ונעש' בשבת במזיד אסור ובשוגג מותר ואם נפלה בשבת וחזרה ונעש' בשבת אפילו במזיד מותר ואם הית' בלא"ה רה"י כו' כצ"ל: