מחצית השקל על אורח חיים שסב:טז

(ס"ק ט"ז) בין כו' מחיצ' תלויה כו' ר"ל שהגדיים בוקעים בה:

והאויר ד' שבין העליון דדוקא בפחות מג' דאמרינן לבוד אין שם אויר עליו דהא הוא כסתום:

ה"ל עומד כו' מב' רוחות. דהא אויר האמצעי הוא פחות מד' וכל עומד שבכל צד אינו כ"א ג"ט אלא שבצירוף שני הצדדים דהוי ו"ט עומד מרובה ע"ה:

וז"ל הג"א אוירא כו' זה קאי לפרש תי' ראשון שבש"ס. ועומד גמור כו' זה קאי לפרש תי' השני שבש"ס:

והתוס' כו' דלא הוי עומד. ר"ל משתי רוחות:

דף יו"ד אי' לעולם כו' דאר"י מבוי שפתחו רחב ט"ו אמה. ותנן והרחב מעשר אמה ימעט תקנתו שירחיק מן הכותל שתי אמות ובסוף השתי אמות יעמיד פס רחב ג' אמות. ונסתם ה' אמות. דהא השתי אמות שבין הכותל לפס ניתר בעומד מרוב' ע"ה ולא נשתייר פחות כ"א עשר אמות ומותר ומקש' הש"ס הלא אפשר לתקן ע"י שני פסים קצרים שלא יהיה כ"א רחב כ"א אמה ומחצ' והיינו שיעמיד פס א' סמוך לכותל וירחיק שתי אמות ושוב יעמיד פס שני שרחב אמה ומחצ' אם כן אכתי יהיה עומד ג' ופרוץ רק שתי אמות רק שהעומד אינו במקום א' כ"א בשני צדדים ואמר ש"מ עומד מרוב' ע"ה משני רוחות לא הוי עומד. ודחו לעולם הוי עומד ושאני הכא דאתי אוירא דהאי גיסא דהיינו האויר ב' אמות שבין פס לפס ואוירא דהאי גיסא דהיינו אויר עשר אמות ומבטלים לפס האמצעי עכת"ד הגמרא ומשמע א"א דעומד מרוב' ע"ה משתי רוחות לא הוי עומד לא הוי מטעם אתי אוירא כו'. וצ"ל כו' האיך פריך בפשיטות. ר"ל שם בדף ט"ז ע"ב דאמרינן לעיל כו' וה"ל למימר ש"מ עומד מרוב' על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד ולא להקשות כ"כ בפשיטות דהא אינו מבורר לעיל ד' י' ובאמת הגירסא לפנינו בדף ט"ז ע"ב ש"מ עומד כו' אלא דמלשון התוס' שם משמע דהוי גרסי ה"ל עומד מרוב' כו' ולא הוי עומד ולא הוי גרסי ש"מ ע"ש ולכן כתב דאתי אוירא כו' וכהאי גוונא ודאי לא הוי עומד אפילו לפי הדיחוי דדף י' דמב' רוחות הוי עומד:

ואם כן בהג"א מיירי כו' ר"ל אם כן איך כתב הג"א דעומד גמור מב' רוחות הוי עומד דמ"מ נימא אתי אוירא דה"ג כו' דהא בדף י' הוי נמי עומד גמור ואפ"ה אמרינן דאתי אוירא דה"ג כו' וצ"ל דמיירי היכי דליכא אויר יותר וצ"ע ר"ל היכי משכחת לה דהא איכא עכ"פ אוירא דעלמא:

וכמ"ש סי' שס"ג ר"ל בנדון הנ"ל במבוי שרחבה ט"ו אמה ורצ' לתקן ע"י ב' פסים שכ"א רחב אמה ומחצ' וכנ"ל שאנו רוצים לומר שהאויר שבין פס לפס יהיה נחשב כסתום שלא ישתייר רוחב המבוי כ"א עשר אמות וכן אותן עשר אמות אנו חושבים דה"ל כפתח דהא מה"ט מתירים מבוי שרחב עשר אמות. ה"ה כשמקיפו בחבלים היינו נדון דדף ט"ז ע"ב שהביא מ"א לעיל דעשה ב' חבלים התחתונים פחות מג"ט דה"ל עומד ששה וחבל העליון פחות מד' טפחים אז אמרינן דאתי אוירא דה"ג ואוירא דעלמא דהיינו שמן הרקיע עד חבל העליון ומבטלים דהא אנו רוצים לעשותו ע"י חבלים אלו רה"י ורה"י דינו דעול' עד לרקיע אם כן ממילא אף שאין דעתו לכך יהיה האויר עד לרקיע כסתום לכן אתי ומבטל:

וכ"מ ממבוי שנפרץ זה ראיית התוס' דאמר ר"א מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו היינו לצד שהקור' מונח אם נשתייר מן הפרצ עד מקום הקור' ד"ט שהוא שיעור המשך מבוי אפילו הפרצ' רחב' עשר אמות אפ"ה מותר ואמאי לימא אתי אויר' דהיינו אויר פרצת עשר אמות מצד אחד של קצת כותל שנשתייר ואויר' דעלמא מצד שני ומבטלים לקצת מחיצ' שנשתיירה:

ואם כן בכה"ג משכחת כו' ובכה"ג מיירי הג"א דהיינו מבוי שנפרץ כלפי ראשו כו'. ונשתייר פס כצ"ל: